קשרים חברתיים- כמעט בן 5

בני בן 4 ו-9 חודשים. ילד מקסים, חייכן, מאושר, חכם אבל- בגן יש לו חבר אחד מאוד טוב שאיתו הוא מבלה מרבית הזמן בגן (כך לדברי הגננת, אני לא שם כדי לראות). לא מזמן שוחחתי עם הגננת והיא אמרה לי שאכן הוא מתקשה ביצירת קשרים חברתיים עם ילדים נוספים וכאשר חברו הטוב משחק עם אחרים הוא לרוב נותר לבד. מאז אותה שיחה קיבלתי המלצה להזמין עוד חברים הביתה (עשיתי זאת במינון נמוך גם קודם לכן) וכך אני נוהגת- לפחות פעם בשבוע אני מזמינה חבר/ה מהגן. בסה"כ בבית הוא מצליח לשחק ולתקשר יפה עם החבר/ה, למעט העובדה שהוא קצת מתקשה בליזום משחקים ולעיתים אני מוצאת את עצמי מנסה להציע כל הזמן רעיונות למשחקים שלא יהיו משועממים ושהחבר/ה ירגיש שהוא נהנה אצלנו ולא משועמם. בני מרגיש גם חסר בטחון ושואל את מי שנמצא אצלו- "כיף לך איתי/אצלי"?. אני שמה לב שבגן או בגינת המשחקים כשיש קבוצת ילדים הוא לא יודע להשתלב איתם, להצטרף אליהם. אני רוצה להדגיש שהמצב לא כזה קיצוני- קודם כל עם חברים שלנו וילדיהם הוא מסתדר מצוין, הוא לא ילד מתבודד, אלא ילד שמאוד אוהב חברה וגם כשילדים מזמינים אותו אליהם, הוא הולך בשמחה. שאלתי- האם נראה לך עפ"י התאור שלעיל שיש משהו נוסף שכדאי/רצוי שאעזור לו, בין לבד ובין על ידי עזרה מקצועית, ואיזה" איך אני יכולה לעזור ולפתח אצלו את הבטחון העצמי שלא ירגיש גם צורך לשאול-כיף לך איתי, אלא שידע מה הוא שווה? אני מוסיפה כי בני בעל יכולת שכלית גבוהה מאוד (קורא וכותב ברמה של ילד בכתה ג-ד וצמא למידע בלי סוף) אבל מבחינה רגשית הוא ככל ילד בגילו. מבחינתנו, אני ובעלי נותנים לו כל הזמן חיזוקים חיוביים- כשמצייר יפה, כשמצליח משהו, כשעוזר לנו וכו' ועדיין נטוע בו איזשהו חוסר בטחון, ביישנות (גם אני כזאת, אולי זה גם משהו מולד)- איך אפשר לעזור לו מעבר למה שאנחנו עושים?