אובדת עצות...

שלום רב,

בתי בת ה-15 מתקשרת אלי בלי סוף.
מבקשת לדעת היכן אני, מה אני עושה, והאם הכל בסדר.
כשאני יוצאת בבוקר לעבודה, היא מבקשת שאודיע לה שהגעתי...
וכשאני יוצאת מהעבודה חזרה הבייתה, היא מבקשת שאודיע לה ... כך היא יודעת פחות או יותר מתי אגיע הבייתה, ואם אני מאחרת בדקה וחצי היא מתקשרת לשאול אותי היכן אני ואם הכל בסדר.

כשאני יוצאת לבילויים עם בעלי (אבא שלה) או עם חברות, היא מתקשרת אלי בכל מיני תרוצים ושואלת שאלות סתמיות ואפילו טפשיות לפעמים, רק על מנת לשמוע אותי.

בחודשיים האחרונים זה הפך לבלתי נסבל. תדירות השיחות ו/או הודעות הSMS ממנה מגיעות לכל רבע שעה בממוצע. יכול להיות כל 10 דקות עד חצי שעה...

בנוסף, היא לוקחת על עצמה אחריות הרבה מעבר למה שנערה בגילה אמורה לקחת.
היא טרודה בעיניינים של מבוגרים ולא בעיניינים של בני גילה.

היא שוכחת לפעמים שאני האמא והיא הילדה....בפירוש מנהלת לי את החיים.

נסיתי לשוחח איתה בנועם, ניסיתי בכעס, ניסיתי להגיע איתה להסכמים על תדירות השיחות וההודעות, ניסיתי להתעלם מהשיחות שלה, אבל היא לא מפסיקה לצלצל עד שאענה........וכל זה לא עוזר.

אני לא יודעת מה עלי לעשות? האם להתעלם מהשיחות שלה?
האם לענות בסבלנות לכל טלפון...ולקוות שזה יחלוף מעצמו...??

האם תופעה כזו מוכרת ואופיינית לגיל ההתבגרות , או שעלינו לפנות לייעוץ פסיכולוגי מסודר ואולי אף להתחיל איתה טיפול?

אודה לכן על התשובות..
מיכל
אמא על סף ייאוש...