התבכינות בגיל שנתיים

קרן שלום,
קשה להתייחס לשאלתך מבלי לדעת פרטים נוספים. בלתי אפשרי לדעת דרך האינטרנט, באיזו מידה בנך גילה שבכי מפעיל את הסביבה באופן יעיל, או שהסיבות שלו לתסכול הן מוצדקות יותר. זו באמת הזדמנות ראשית לבדיקה שלכם ההורים את עצמכם, באיזו מידה הילד מרגיש שהוא זקוק לכם ואתם לא נמצאים מספיק לידו, ואז הוא בוכה כדי להחזיר אתכם לקרבתו (למשל כשהוא משחק או באמבטיה).
בנוסף לבדיקה הזו, חשוב לעבוד עם הילד על הצגת בקשותיו באופן תואם יותר - כשהוא בוכה, לבקש ממנו לחזור על בקשותיו בקול ובצורה שנראים לכם מתאימים. למשל להדגים לו מה לומר, דוגמת: "תגיד - אמא אני רוצה שתישארי לידי באמבטיה". ואז יש לכבד את הבקשה, במידה והיא תואמת.
כמובן, שבנכם גם נכנס לגיל שנתיים, שהוא גיל המרד, ובו ילדים מנסים להשליט את רצונותיהם על ההורים, וכאן חשוב לעמוד באופן תקיף ומאוחד על רצונותיכם.
נראה לי שהתייחסות לשלושת המישורים הללו היא חשובה בלימוד בנכם כיצד לתקשר את רצונותיו לסביבה, באופן שיביא להגשמת בקשותיו ומשאלותיו.
בהצלחה,
שירי

הי שירי,
ראשית תודה על המענה המהיר.
לי נראה שברוב המקרים בני בוכה מאחר ולמד שזה אכן גורם לתגובה מצידנו.
השאלה שלי במידה ואכן והברנו את עצמנו והבכי נמשך כדי לנסות "לשבור " אותנו ולקבל משהו שהוא לא ראוי איך להגיב לבכי -יש צורך להמשיך ולהסביר יותר מפעם אחת, להתעלם?
האמתי שהוא בבית הוא כמעט ולא נמצא לבד- גם במקלחת, בשעת האוכל, שהוא משחק הוא מבקש שניהייה איתו וכפי שצינתי אפילו שהוא צופה בטלווזיה- נראה שהוא מקבל יחס אישי באופן יחסי יותר מילדים אחרים בני גילו -אם אני משווה לילדים של חברות.
בייחוד לאור העובדה שלפני 4 חוד' נולד לו אח קטן אז אני מאד משתדלת לתת לו כמה תשומת לב
והייתי רוצה ללמד אותו בהדרגה ללמוד להיות מעט יותר עצמאי- השמך מאד להכוונהף לכמה טיפים ממך.
שוב תודה וחג שמח,
קרן

חשוב לי לציין שתופעת הבכי היתה קיימת מאז ומתמיד ולא החלה בעקבות לידת האח. אומנם בחודשיים לאחר הלידה המצב אף החמיר אבל המצב שתיארתי היה עוד קודם

קרן שלום,
ראשית, טוב שציינת את הולדת האח. התגובה הטבעית של ילדים היא בכי ו"נדנוד" רב בחצי השנה לאחר הולדת האח (בערך), כך שאפשר להיות סלחניים ומבינים ביחס להתנהגותו, ולאזן בין הבנה ואמפתיה, לבין הצבת גבולות.
לגבי התגובה לאחר שהסברת - סביר להניח שבגיל של בנך, ההסבר המילולי שלך לא ישנה רבות. רק כשהוא יגדל יותר, הוא יהיה מסוגל להתאפק, להבין את נקודת המבט שלך ולשנות את התנהגותו. כעת הוא "בדרך לשם" ומפתח את היכולות הללו. התגובה היעילה לאחר ההסבר שונה מילד לילד. כדאי לבדוק כמה אפשרויות ולראות מה יעיל הכי בהפחתת הבכי ובשינוי ההתנהגות לזו הרצויה על-ידך. יש ילדים שזקוקים לזמן מסוים בחדר (דקה-שתיים) כדי להירגע, כשההורה מסביר קודם שהילד הולך לחדר להירגע, וכשהוא רגוע ויכול לשחק בלי לבכות, הוא יכול לחזור לשהות עם המשפחה. יש ילדים אחרים שנרגעים רק כשהם ליד ההורים וההורה לא מגיב לבכי עד שהילד נרגע ומבקש יפה. ואולי תמצאו עם בנך משהו אחר שיעיל איתו. אולם לא כדאי לתת לו להגיע לבכי מאוד מוגזם מבלי להתייחס לכך.
שירי