חרדה קיצונית אצל בת 3

בתי עוד חודשיים בת 3 עד לא מזמן ילדה סופר עצמאית (הורים היו ממש מקנאים בי שהיא לא תלותית), נרדמת בכוחות עצמה, פעילה לבד.
בחודש וחצי האחרון החלו לה פחדים שהתחילו בלילות ואט אט החלו גם במשך היום.
יש לציין כי מאותה תקופה החלה לישון בבית בשעות הצהריים שכן, יום הלימודים הארוך בגן קוצר ואני לוקחת אותה בשעה 13:00.
תחילה היה נראה שהיא מאוד נהנית מקרבתי, אך עד מהרבה החלה לפחד מהבית שלנו בטענה שיש דובים בבית (כל זה החל ששמעה רעשים של גרירות מבית השכנים בשעות הצהריים).
הסברתי שדובים חיים ביער ולא בבית של אנשים, עירבתי את הגננת שדיברה על כך יום יומיים ולמשך מספר ימים הדבר עזר, אולם עד מהרה הפחד חזר.
הילדה הפכה תלותית בצורה קיצונית, היום היא נרדמת רק שאנחנו לידה ולוקח לה 45 דקות להירדם גם שהיא מאוד מאוד עייפה. היא מתעוררת לפחות פעמיים בלילות בבקשה לחיבוק, או מים או כל תירוץ אחר
היא לא זזה בלעדיי במשך היום (ממש נדבקת לא מוכנה לעזוב אותי), אם אני מבקשת שתקח מוצץ מהחדר שלה היא לא מוכנה ללכת לבד , אני מלווה אותה לכל מקום, גם לשרותים (היתה עושה בעצמה בלי עזרה שלי בעבר), במקביל החל לברוח לה המון שתן בתחתונים (בשל הפחד ללכת לשרותים).
היא לא מוכנה לזוז ממני וזה קורה רק בבית שלנו (במקומות פתוחים היא עצמאית ולא תלותית).
אינני יודעת מה לעשות אני נואשת ומתחילה לאבד סבלנות.
היא ממש נדבקת אליי פיזית, לא מוכנה לשחק ולעשות שום דבר לבד, נושא ההרדמה הפך למייאש ומעיק.
עוד דבר, אני בהריון אך אינני חושבת שיש קשר משום שהיא מאוד ערוכה לכך, גם משום שאחותי ילדה לא מזמן וגם משום שהרבה חברות שלי בהריון והיא מדברת עם אחיהם על כך מנשקת לי את הבטן ומקבלת המון תשומת לב ממני.
יש לציים כי תחילה הפחד היה נראה כמו עניין של גיל, אך הפך לקיצוניות חמורה.
גם בכתיבת שורות אלו היא עליי ממש בכתה שלא אברח לה.

מה עושים?
אמא מודאגת