בן זקונים

שלום לך,
נראה שהקטן הזה פוגע בדימוי מאוד בדימוי שלך כאמא - הנה הצלחת לגדל שלושה ילדים כל כך מוצלחים ומחונכים, איך הוא מעיז לקלקל את לך את השורה?
יכול להיות שהוא קלט שזה כל כך מכעיס ופוגע, וכך הוא מבטיח לעצמו תשומת לב כל הזמן, אי אפשר לפספס את זה, זה נותן לו מקום ייחודי, הוא מקורי, כזה עוד לא היה לך.
קשה מאוד למצוא מקום ייחודי בין 4 ילדים שכל אחד מהם תפס כבר נישה וכולם כל כך טובים ומוצלחים וגאווה לאמא שלהם.
קודם כל כדאי לך לעשות עבודה פנימית עם עצמך ולבדוק למה את לוקחת כל כך ברצינות ילד פחות מבן 3 שמקלל. לא כל פעם צריך לעשות מזה סיפור ודרמה. הוא יודע שזה אסור, זה לא שתזניחי את חובתך החינוכית, המוסרית והלאומית אם לא תגידי לו כל פעם שזה לא יפה. הוא יודע.
עכשיו תנסי לחשוב מה עוד מיוחד בילד הזה יחסית לילדים האחרים, וסביב מה כדאי לתת לו תשומת לב באופן שישמור על הייחודיות שלו חוץ מהקללות. אולי זה משהו בכיוון של התעוזה שלו באמת, אבל לאו דווקא בהכרח קללות - אולי יכולות גופניות יוצאות דופן, אולי אומץ לנסות דברים חדשים, אהבה מיוחדת לחיות וכו'. תנסי לתת שם חיזוקים, ולהתרגש כמה שפחות מהקללות. כשהוא מרביץ, כמובן צריך להפסיק את זה מיד, בטון ברור ותקיף, וגם פיזית אם יש צורך, אבל לא לפצוח בנאומים חוצבי להבות ולקיים על כך דיון, לשאול אותו ואת ריבון עולם למה כולם כל כך יודעים להתנהג חוץ ממנו ולמה הוא לא לוקח מהם דוגמה (סתם אני מגזימה קצת לצורך ההמחשה...) אלא לעבור נושא באלגנטיות ולאפשר לו לקחת מקום באופן יותר חיובי.
לסיכום - להקטין את הלהבה והדרמה סביב ההתנהגויות שלא נעימות לך ולחזק התנהגויות אחרות שייחודיות לו.