שני ילדים

שלום אלה,
ילידם בגיל של בנך אכן נושכים זה את זה בגן, מסיבות שונות, העיקרית שבהם היא שבדרך כלל אין להם מספיק יכולת מילולית לבטא את עצמם, ואין להם כלים להתמודד עם תסכול. חלק מתפקידם של ההורים ושל הגננת הוא ללמדם לעשות זאת, על ידי ליווי מילולי של הסיטואציה, ולימוד דרכי תגובה אלטרנטיביים. למשל:"זה מעצבן שעכשיו דני משחק בצעצעוע ולא אתה, אתה רוצה גם, עכשיו נחכה שדני יסיים, ובינתיים נשחק במכונית, אחר כך בצעצוע של דני." וכמובן להסביר בצורה ברורה ותקיפה שלא נושכים.
לגבי הילדה, כאן המצב מסובך יותר, ילדה שדיברה כרגיל והחלה לגמגם, זה יכול להיות בגלל חלילה מצב טראומתי מסויים, לכן פה הייתי בודקת יותר ביסודיות מה קורה איתה לפני שהייתי ניגשת לטפל בסימפטום. תבררו טוב האם היא חוששת ממשהו, האם יש לה פחדים, האם יש התנהגויות נוספות, ובכל מקרה ניתן לגשת למכון להתפתחות הילד כדי להתחיל תהליך של אבחון שבודק מה הבעיה ואיזה סוג טיפול מתאים לה, ריגשי או של קלינאית תקשורת או שניהם.