גן חדש

בתי, בת 3 וחצי, התחילה ללכת לגן חדש, זהו גן עירוני (קודם לכן הייתה בגן פרטי) שממנו היא ממשיכה לצהרון. השבועיים-שלושה הראשונים היו נהדרים - היא הלכה בשמחה, וחזרה בשמחה וככלל נהנתה בשתי המסגרות.

קצת אחרי החגים, בדיוק אחרי חופש של שבוע באילת התחילו קשיים רבים בהליכה לגן ולצהרון. אני חייב לציין שבדיוק באותו זמן גם התחילה לעבוד אצלנו בבית המטפלת הישנה שלה (הפעם כמטפלת של הבת הקטנה, בת 3 חודשים). עוד שינוי שיכול להיות קשור, שהיא גם החליטה לוותר על המוצצים שלה (שהיו חלק מאוד מרכזי בחיים שלה) וזרקה ואתם לפח - למעט אחד שאיתו היא ישנה.

בשבועיים האחרונים (למעשה, אני יודע בדיוק מאיזה יום), ההליכה לגן ולצהרון נהייתה לה מאוד קשה - היא הולכת עצובה מאוד לגן, מתקשה להפרד, מבקשת מאיתנו להבטיח כל בוקר עשרות פעמים שנבוא לקחת אותה ראשונה מהצהרון והכי חשוב - זה שהיא חזרה להרטיב במיטה.

כששאלנו שאלות ספציפיות אז היא אומרת לנו שהיא רוצה להיות רק איתנו בבית, שכל הילדים בגן (גם החדשים וגם החברים הישנים מהגן הקודם) מציקים לה ומרביצים לה, לפעמים היא אומרת לנו שהיא מתגעגעת לגננת ולפעמים היא אומרת לנו שהיא לא אוהבת אותה כי היא מבקשת ממנה לסדר את הצעצועים.

בינתיים, כניסיון לעזור לה בקשיים הרשנו לה לחזור ולהיות עם מוצץ גם בגן, היא בחרה בובה שתעזור לה להיות בגן והמטפלות בגן ובצהרון נותנות לה יותר יחס ותשומת לב.

למרות הכל, הקשיים נמשכים, מזה שבועיים, ולא נראה כי ישנה מגמת שיפור. האם מדובר בקשיי הסתגלות רגילים, האם הילדה מבטאת מצוקה אמיתית וכנה, האם הפתרון זה להוציא אותה מהגן או מהצהרון ?

תודה, רן