שלום

יערה שלום,
הפנית את שאלתך להורים, אולם כיוון שכתבת בכל אופן בפורום של אנשי מקצוע, אענה לך תוך התייחסות לנקודת המבט הזו.
את מתארת הימנעות חריפה מאוד ממים. לא ברור אם הילדה חוששת בהכרח ישירות ממים, או שיש קשיים אחרים (היתה בעבר חוויה לא טובה במים, חוששת להתפשט ולהחליף לבגד ים, וכדומה). זו מגבלה מאוד גדולה, אולם ניתן לחיות איתה. בתך מפספסת הנאה שהיתה יכולה להיות לה, אך זו לא חובה התפתחותית לשהות בבריכה. לכן כדאי לדבר עם הילדה ולנסות להבין קצת יותר מה מטריד אותה ומדוע היא חוששת מהגעה לים. אפשר לתכנן איתה תוכנית של חשיפה הדרגתית לים - לשחק בתחילה באמבטיה בבית, אחכ בבריכה קטנה במרפסת/גינה, אחכ בבריכה של הפעוטות בבריכה ציבורית, וכן הלאה. וחשוב לשמור על תחושת השליטה שלה במים - יכולה ללבוש מצופים, לצאת מהמים כשרוצה, וכדומה. במידה והדבר מאוד מגביל את הפעילויות המשפחתיות, אפשר לקבוע עמה שתגיע לבריכה, אולם תוכל לשבת בחוץ מבלי שתוכרח להיכנס למים.
מעניין בהקשר הזה וכדאי לחשוב, האם יש לילדה עוד פוביות או הימנעויות. במידה והדבר רחב יותר ממים בלבד, אפשר לשקול להתמודד עם החרדות בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד אצל פסיכולוג/פסיכותרפיסט.
בהצלחה,
שירי

היום הוא בן 8, ועד גיל 6 הוא בהחלט לא הסכים להיכנס למים, גם עם אמבטיות הייתה לו בעיה, אצלך אני מבינה שהבעיה היא רק בברכות ובים. יש היום חוגים מעולים שמשפרים קודם כל את הביטחון של הילד לפני הכל, כי בסך הכל הם מרגישים חסרי ביטחון במים וזה משהו שאפשר ויכולים לשנותו.
לפני שנתיים גם אני לקחתי החלטה מאוד חשובה בשביל הבן שלי ולקחתי אותו לחוג פרטי ללימוד שחיה.
מאז הבן שלי פורח, בלימודים הוא השתפר ומבחינה חברתית הוא השתפר, וזה בסך הכל נתן לו פוש מאוד חזק בביטחון העצמי, ועל זה אני באמת ממליצה לך.