התפרצויות זעם מחוץ לבית

שלום, ביתי בת שנה ו 7 חודשים. מאוד חכמה לגילה ומפותחת שיכלית, מבינה עניין לרוב (ניתן כמעט ממש לקיים איתה שיחות). היום יצאתי איתה ועם אמא שלי ועם אחיה הקטן (בן חודשיים) לשתי חנויות בעיר. היא רצתה לרדת מהידיים של אמא שלי וצווחה ורצתה להחזיק לבד ביד דיסקים שהיו בחנות וצרחה כשביקשתי אותם ממנה. גם כשהייתה על הידיים שלי צווחה "לא רוצה" "תביאי לי" וכדומה וניסתה לרדת לנו מהידיים. אני כמובן משתפת אותה בקנייה ובבחירת הדיסקים. אבל היא כמובן בענייניה - וזה בסדר, אין לי בעיה עם איזו צווחה אחת או שתיים אבל לא כל דקה צווחה. אמרתי לה ברוגע שאם היא ממשיכה לצרוח אנחנו הולכים הביתה ולא יוצאים לטייל. לא נראה לי שהיא ממש הבינה את המשמעות של העניין. בחנות השנייה כבר אמרתי לה שאם היא לא תפסיק לצרוח היא תקבל פסק זמן בבית. בקיצור, השתמשתי בכמה טכניקות שבילבלו אפילו אותי - אז בטח שגם אותה. אציין רק שאני לא מוציאה אותה המון לחנויות וכאלה (היא מטיילת איתי ועם אמא שלי הרבה במושב - אוהבת לטייל במרחבים). ואני יודעת שהחנויות האלו שיעממו אותה אבל לא התעכבנו בהן הרבה. שאלותיי הן - איך מתמודדים עם מצב כזה מחוץ לבית? מה עושים? איך מגיבים? ואיך הכי כדאי למנוע ולומר בשיחות שלפני הטיול (האם כדאי לומר שנחזור הביתה, שלא תקבל ממתק, שתקבל פסק זמן..???). אנ ילא יודעת איך להתמודד...
תודה.