קנאת אחות בכורה באחותה הקטנה

יש לי שתי בנות בת 3 ו-9 חודשים ותינוקת בת 10 חודשים

הגדולה מאוד בוגרת ומבינה לגילה ותמיד היתה קנאה סמויה כזאת,
לפעמים רוצה כמו להכאיב לה כשנוגעת לה בפנים, בראש לא בעדינות כמו להציק לה, ואני מסבירה
שזה לא נעים לה כך, ומנסה להסביר לה איך לשחק איתה בצורה שתהיה יותר נעימה לקטנה.

כי תמיד מאז שנולדה הקטנה שירה, תמיד דיברנו על זה שתהיה לה אחות וזה "כיף" והן תהיינה אחיות טובות,ומאיה הגדולה תשמור עליה והן ישחקו יחד.

ואתמול היתה תפנית קצת יותר חדה ממאיה -
ולפעמים לאמא שלי היא היתה אומרת שהיא לא רוצה אותה (אני לא זוכרת בדיוק את המילים שהיא השתמשה)
ואתמול בנסיעה ברכב מאיה ממש השתמשה במילים ברורות ששירה מגעילה ומסריחה והיא לא אוהבת אותה והיא לא רוצה אותה/
ובגדול היא לא אוהבת את הרעיון שיש לה אחות....

השאלה שלי -
מה אומרים למאיה, מה עושים באותו רגע?

כי גם שאני מחתלת או מאכילה את שירה אז מאיה מיד מופיעה לידנו ורוצה להיות שותפה ואני מאפשרת כמה שניתן.

כי שירה גם דורשת יותר תשומת לב (תינוקת יותר בכיינית שאי אפשר כמעט להשאיר לבד בלול או במשטח משחקים) , וכי אני צריכה לעבוד איתה על תרגילי פיזיותרפיה, כי היא לא זוחלת וקשה כשמאיה ליד דורשת תשומת לב.

ואתמול בנסיעה, גם פתאום מאיה רצתה את המשחק של שירה, וסחבה אותו ממנה ואמרה שלה אין משחק, והיא רוצה גם, למרות שהיה לה ספר (והיא מאוד אוהבת ספרים).

וגם בשבועיים האחרונים מאיה ביקשה גם בקבוק מים (של תינוק) לשתות כמו שירה אז איפשרתי לה, והיא שותה ממנו לפעמים.

אני מבינה שבגדול זה שלב שמאיה צריכה לעבור אבל אני לא רוצה שיתקבע אצל מאיה הרגשת קנאה ושהיא כאילו "נדחקה הצידה".

מה הייתי צריכה לענות למאיה אתמול ברכב באותו רגע?
(סליחה על האורך ניסיתי לתאר את הדברים כדי להבין את התמונה )
תודה
אורית