בעיית אמבטיה ושינה

אני פונה לגבי שתי בעיות עם בתי בת השנתיים ושלושה חודשים (הבכורה והיחידה אחרי טיפולים של שנים) (אני מציינת זאת כי אולי היא מודעת לכך שאנו כל כך הורים טוטאלים ושהיא מרכז עולמנו כעת שהיא מנצלת את זה לטובתה ברגעים כאלה)
ראשית היא אינה מוכנה להיכנס לאמבטיה בשל המים שנכנסים לה לעיניים, ניסינו את כל הווריאציות האפשריות: להטות את ראשה אחורה היא לא מוכנה לנסות, משקפת לא מוכנה לשים, כובע לא מוכנה לשים בשום אופן, ניסינו להנעים זמנה באמבטיה (בועות סבון, צבעים שמציירים על האמבטיה, פרצופים שמדביקים וכלום לא עוזר היא כבר אינה מוכנה להגיע לחדר האמבטיה) אנו אומרים לה שאנחנו יודעים שהיא לא אוהבת אך אין ברירה חייבים כי היא תישאר מלוכלכת וכלום לא עוזר, כבר יומיים אנו מכניסים אותה לאמבטיה ללא הסכמתה, היא נכנסת להיסטריה מנסה להתנגד, והאמבטיה הפכה פשוט לסיוט. בנוסף בלילה כשבעלי מעוניין להשכיבה לישון ולקרוא לה סיפור היא מתנגדת ורוצה רק את אמא, מתוך הרגל או נוחות (יצוין כי היא עדיין לא במסגרת אלא נמצאת איתי בבית ולעיתים עם סבים או סבתות כשאני לומדת), בנוסף נראה כי היא חרדה כמעט מכל דבר לא מוכר פלסתר, משקפת, מכונת שטיפת רכב, רופאים, ועוד...לדעתי היא די חרדתית (היא נמצאת הרבה עם הסבתא שהיא חרדתית מאוד), גם לגבי החלפת טיטול כבר אינני יודעת מה להמציא כדי להביא אותה להחליף ולפעמים כשכלום לא עובד אני לוקחת אותה ואז כמובן שהיא משתוללת ומבקשת "לבד" ואז אני נותנת לה ללכת ולחזור לספה ומחליפה לה. אני יודעת שזה גיל בעייתי אך היא ילדה כל כך ממושמעת בהכל!! ורק בתחומים שציינתי אינני יודעת איך להתמודד ואני חוששת לעשות טעויות איתה. האם תוכלנה לעזור לי? אני מסיימת עכשיו לימודי פסיכולוגיה והמרצים שלנו אינם חד משמעיים, גישה אחת סבורה שיש להכניס אותה למיטה ולקבוע לה עובדה שאבא נמצא בחדר איתה ואבא יקרא לה סיפור ולתת לה לבכות עד שתירגע והשני טוען שהם מפסיקים לבכות מתוך יאוש בלבד והרי שאיננו רוצים לייאש אותה אלא לתת לה להבין שהיא לא יכולה לקבוע מי ירדים אותה. (אני משתפת אתכן בלבטיי) אנא עזרו לי