עזרה דחוף

שלום רונית,
ייתכן שחשוב לתת לבנך כלים נוספים להתמודד עם התסכולים שלו, כך שהוא לא ייאלץ להוציא אותם דרך הידיים.
אם את רואה בבית שהוא מתוסכל ומרביץ, קודם כל יש להפסיק את האלימות, במילים ואם זה לא עוזר אז גם פיזית.
אחר כך צריך להרגיע את הילד.
אחרי שהוא נרגע, צריך לדבר איתו. אך לא בכעס ולא מתוך הטפת מוסר. כאן צריך לנסות בצורה כנה להבין מה הציק לו ולמה הוא התפרץ.
השלב הבא הוא לתת הכרה ולגימטמציה למה שקרה לו. לא משנה אם הוא צודק או לא, יש הבדל בין להצדיק לבין להבין.
ילד בן 6 יכול למשל לקנא כשאחותו משחקת בצעצוע שלו. כאן חשוב לא להגיד לו שהוא לא צריך לקנא, כי זה לא יעזור. אא להגיד לו שטבעי שהוא מרגיש כך, כולנו מקנאים לפעמים. בכך עשיתם שתי פעולות- גם נתתם לו מילים שמתארות את ההרגשה שלו, וגם נתתם לו להרגיש מובן. כשיש לנו מילים לרגשות השליליים שלנו, כבר אנחנו יכולים להחזיק אותם טיפה יותר לפני שאנחנו מתפרצים.
השלב הבא, הוא לתת לו כלים אחרים להתמודד עם התסכול שקרה, (במקרה של הדוגמא שלנו - כשחש קנאה), למשל: כשאנחנו מקנאים, בוא נחשוב יחד מה אנחנו יכולים לעשות: אנחנו יכולים למשל לחשוב על זה שהאחות לא תשחק כל הזמן במשחק, אם נמתין, היא תסיים ותיתן לנו בחזרה. וגם אם אנחנו נותנים את המשחק שלנו, נוכל גם לקבל משחק שלה ולהיות ב"שותף" וזה יותר כיף מלריב. מה עוד אנחנו יכולים לעשות? לשחק בינתיים במשחק אחר, וכו'.
על כך צריך להחזור הרבה פעמים, בכל סיטואציה מחדש, וכך לתת לו כל מיני כלים שמתאימים לכל מיני סיטאוציות, עד שהוא יפנים וילמד.
בהצלחה.