ילד בן שנתיים

שלום מירית,
נשמע מהתאור של הגננת שהילד נמצא במצוקה כלשהי. את מציינת שלא קרה דבר חריג בבית, ייתכן וגם דברים שלא נראים חריגים עבורו הם חריגים. לא ציינת האם יש לו אחים ואחיות, האם אתם בהריון? אולי חל שינוי במצב העבודה של אחד ההורים ולכן הוא פחות פנוי אליו? אולי משהו אחר? כי מהתאור של הגננת נשמע שהילד כרגע לא מוחזק ריגשית. מדוע - אינני יכולה לדעת.

הוא הקטן בבית . יש לו אחות הגדול ממנו בשנה וחצי ואח הגדול ממנו ב-4 שנים. כיצד את מציעה לי לפתור את הנושא? אני משתדלת להיות יותר רגישה כלפיו ולהרעיף עליו חום אבל לא מצליחה לעלות על הסיבה לקושי הפתאומי. אינני בהריון ולא עברנו שינוי משמעותי בחצי שנה האחרונה. מתשובתך אני מבינה שזה אינו תהליך שמאפיין את הגיל - חשבתי בתחילה שמדובר בבדיקת גבולות ורצון לעצמאות. האם ייתכן כי הוא משתעמם פשוט בגן? על אף שיש ילדים הגדולים ממנו בגן אולי הגירויים שסביבו לא מדברים אליו?

שלום מירית,
רמת המצוקה שהגננת מתארת לא תואמת תהליך טבעי של הגיל. העובדה שהוא כל היום לא מרוצה בגן ובוכה הרבה וכן הלאה קצת מדאיגה בכל זאת.
אני לא יודעת אם הוא משתעמם בגן, אם שי ילדים שגדוים ממנו וילדים בגילו זה לא נשמע י הגיוני, וגם לא שהגירויים לא מדברים אליו. זה גן רגיל וילד רגיל ואין סיבה שהגירויים לא ידברו אליו.
הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא שיש משהו סביב נושא התוקפנות, שלא מקבל בבית או בגן את התגובה ההולמת ולכן הוא מחמיר. לתגובה הולמת אני מתכוונת לקבלה מסויימת של התוקפנות, ועם זאת לשים גבול כשצריך. ייתכן שהגבול נוקשה מדי או גמיש מדי באחד המקומות או שיש פער מאוד גדול בין הגבולות בגן לגבולות בבית.
העובדה שהבעיה מתפרצת רק בגן אינה מעידה בהכרח שהבעיה מקורה רק בגן, אם כי זאת אפשרות.
תנסו חשוב בכיוון הזה, ואם זה לא הולך והבעיה ממשיכה להפריע אולי כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת, שבה יכירו אתכם ואולי גם את הילד יותר לעומק ויוכלו לאתר את מקור המצוקה.