שאלה

שלום.
בני בן 7 , ילד מקסים,מנומס ושובה לב.
מכיוון שבעלי עובד עד שעות הערב בני נמצא איתי רוב הזמן ולמרות שקשור גם לאביו מבקש ממני לעזור לו או לשחק איתו הרבה יותר מאשר לאביו.
יש לציין כי בעלי אשר עובד שעות לא מבוטלות מגיע הביתה חסר סבלנות ומעוניין לראות טלביזיה,לשחק במחשב וכו'.
כמעט ואין זמן איכות עם הילד למרות שהוא אוהב אותו מאוד אין לי כל ספק.
יש לציין כי בעלי גדל בבית עם חוקים נוקשים וסיפר לי לא פעם שכשהיה ילד ובכה הוריו היו לועגים לו שהוא "תינוקת" וכך גם הוא נוהג עם בני.(וגם איתי...)
אני מצידי גדלתי באווירה שונה של פתיחות,שיתוף,הפגנת רגשות לטוב ולרע ולהמון חיזוקים.
אני מנסה לחנך את בני לפתור בעיות בסבלנות ולא בעצבים.
לבעלי יש "פתיל" קצר כמו שאומרים וקשה לו להפגין רגשות הוא רואה בזה סוג של חולשה.
שאלתי היא: לאור העובדה כי בנים לומדים מאבא איך להתנהג האם ישנו סיכוי שיקח ממני משהו מהחינוך ה"אחר" שלי ויגדל להיות שונה מאביו או בהכרח יהפוך להיות כמוהו?
רציתי לציין כי בני מפגין רגשות אהבה:מחבק ומנשק אותי כל הזמן גם מול חברים ואומר לי "אני אוהב אותך" כי אני מתנהגת כך כלפיו אבל בעלי לא מסוגל להפגין רגשות כאלו הוא כאילו חושב שזה מוריד מערכו...
תודה וסליחה על האורך.