בן 12 עם ODD ומסרב ללכת לפסיכולוג

שלום רונן,
אני חושבת שאתה צריך לקבל מהפסיכולוגית הדרכה ספיציפית יותר איך בדיוק להיות סמכותי עם הבן שלך. נראה לי שאתה מבולבל ויש לך אי הבנה לגבי מה נקרא סמכות הורית. סמכות הורית זה לא לצעוק, לא לאיים במוסד סגור, אבל גם לא להגיד לילד עם הפרעת התנהגות "זה לא נעים לי" - זה כמעט כמו לטפל במחלה קשה עם אקמול...סליחה על ההשוואה.
אתה בהחלט טועה. ילד עם בעיית התנהגות צריך שיכריחו אותו לבוא לטיפול אם הוא לא רוצה, ואתה בהחלט צריך להעמיד אותו במקום באותו רגע אם הוא טורק לך טלפונים.
אתה צריך ללמוד להתנהג בסמכותיות, זה עניין של טון ושל ביטחון ושל נחרצות ושל עיקביות. נסה לקבל הדרכה יותר ספציפית מהפסיכולוגית בעניין.

בעקבות האיבחון ואחרי שנים שהייתי מאוד קשוח איתו חשתי רגשי אשם איומים שאולי אני גרמתי לו להפרעה...אני חייב לציין שכתינוק הוא היה בעל מזג קשה ביותר {כוונתי לבכיין נוראי} כשגדל הפך לעקשן בצורה שיכולה להוציא מהדעת ולכן הייתי קשוח איתו מאוד מפני שהוא היה מוציא אותי מדעתי...בעקבות האיבחון היו לי תחושות אשמה קשות שאולי גרמתי לו להפרעה הזו ולכן הפכתי לוותרן מידי...לאחרונה הוא החל לדבר בצורה מזלזלת,לומר שיחזור ב-8 בערב וחוזר ב-10 בלילה בלי להודיע מראש ולא לענות לטלפונים בכוונה עד שהתחלתי להרגיש שאני מפספס פה משהו-לקחתי את הספר של רוס גרין "ילד פיצוץ" צעד אחד יותר מידי קדימה...עכשיו אני מתחיל לחזור לעצמי...לא קשוח מידי אבל לא וותרן בצורה מוגזמת...מלבד זאת הבן שלי החל טיפול עם קונצרטה 36 מ"ג במקום הרטלין ויש שיפור אבל אני לא רוצה לפתוח פה לשטן מפני שזה רק היום הראשון...גם אמרתי לו שהכדור עושה רק 10% -ו 90% זה עבודה שלו על עצמו!
אגב קראתי על אישה שיש לה ילדה מאומצת וגם היא לוקה בהפרעה מרדנית מתנגדת...אני לא יודע איך היא גידלה אותה אבל עושה רושם שהיא כן דואגת לכן ,כמה אבסורדי שזה נשמע,אני מבין שאני לא אשם בזה שהוא ככה...אחרי ככלות הכול יש לי גם שתי בנות נוספות מחוננות.