להישאר מאופקים בבקרים המתישים- איך?

שלום רב!

שמי שירן, אם חד הורית ל 2 ילדים מקסימים בני 6+4 (בן ובת). מידי בוקר אני מתעוררת כחצי שעה לפניהם מתארגנת וכשאני מסיימת את סידוריי אני מעירה אותם- עם חיוך, נשיקות, חיבוקים ובאמת המון אהבה ורוגע. אך איפה שהוא משתבשת לה האווירה והם נכנסים למוד של אדישות, ז"א שלא משנה כמה פעמים אני אבקש מהם לצחצח שיניים או לנעול נעליים הם בשלהם כאילו שאני לא קיימת. ישנם ימים שזה מעייף ומתיש אותי וגורם לי ללחץ נפשי- אני פשוט אומרת לעצמי שלא ייתכן שאני קמה שעה ואפילו יותר לפני זמן היציאה ואני מאחרת לעבודה ויוצאת בלחץ מהבית. ניסיתי למצוא שיטות ייעול על מנת שהבוקר יהיה קל יותר לכולנו, למשל: אני מכינה להם את המברשות עם המשחה, הם עולים למיטה בלילה שלפני לישון עם הבגדים של הגן, ז"א שכל שנותר הוא לקום ולצחצח שיניים.

באופן קבע שניהם אוכלים ארוחה מידי בוקר, אז החלטתי שאני מכריזה בפניהם שמי שלא מתארגן בזמן לא יישאר לו זמן לארוחת הבוקר וכך באמת עשיתי הבוקר. אך כ"כ כאב לי שהבן שלי יצא ככה מבלי לאכול והיה לי קשה מאוד כשנפרדנו- הוא היה מעט עצוב- רציתי לבכות.

אשמח לקבל חוות דעת ו/או ביקורת האם יש משהו שאני יכולה להיות יותר יעילה, גם אם תופעה זו קיימת כמעט בכל בית זה לא מנחם אותי- אני רוצה זאת למעני ולמענם.