כעסים שמתבטעים בצרחות

שלום אור,
אין ממה לדאוג אלא פשוט לתת לה כלים אחרים להתמודדות. את מפרשת התנהגות תוקפנית כעלבון כלפייך כאם וזו גישה לא נכונה ולא עוזרת. ילידם בגיל הזה בודקים גבולות, זה נורמלי ובריא, וזה לא אומר על האימהות שלך שום דבר. פשוט צריך להציב את הגבולות בצורה נחרצת ולגם לתת לה כלים אחרים להביע תסכול (כמו להמתין כשלא מקבלת מייד, לקחת משחק אחר כשהמשחק שהיא רוצה לא פנוי, וכו').

את צודקת , הילדה שלי מאוד חכמה ורוצה גבולות אני שמה לב לכך
רק שאני לא הבנתי איך אני אמורה לתת לה להביע את התסכול.
אתמול דיברתי איתה, ואמרתי לה שהיא יכולה לדבר איתי במקום להעלב או לצעוק בגן ,
שאני אוהבת אותה ורוצה רק את הטוב בשבילה.
האם זאת הדרך ,או שבנוסף גם לתת לה עוד אפשרויות
תודה אור

שלום אור,
בגדו לזו הדרך, יש עוד אפשרויות גם. בכל אופן הייתי עושה את זה באופן יותר ענייני. זה נכון שאת אוהבת אותה ורוצה את הטוב בשבילה אבל למה זה רלוונטי בהקשר הזה? זה סוג של הסבר למה חשוב לך שהי אתעשה מה שאת אומרת? זה משהו שאת אמורה להסביר בכלל? זה יכול ליצור מצב כאיןלןו היא עושה לך טובה אישית ואת מתחננת, וזה לא מסתדר טוב עם מסר של גבולות.
מסר של גבולות צריך לעבור בתצורה ברוה ונחרצת - לא צורחים. אחר כך אפשר לשבת איתה ולהגיד לה, כשהיא נרגעת - מה עושים במקום לצרוח? למשל אפשר לחכות עד שיגיע תורך, למשל אפשר לשחק בבובה השניה עד שהבובה שרצית תתפנה, וכו'. אלה כלים. לדבר איתךם זה גם כלי, אבל לא היחיד. נשמע לי שאת קצת עסוקה בקשר של ביתך איתך באופן שלא משחרר אותה ויוצר תלות וכן הופך עניינים התפתחותיים טבעיים וכלליים לעניינים אישיים של הקשר וזה לא תורם. לא הכל קשור אלייך ובגן את לא נמצאת, היא צריכה כלים אחרים, תני לה כלים שיתנו לה עצמאות ולא רק כלים שמדגישים כמה אמא חשובה ואוהבת אותה.

תודה רבה , אני אנסה ושוב תודה.