תוקפנות מילולית

שלם רינה,
את כנראה צודקת שמהו עובר עליו. ייתכן שהוא חש שקשה ו למצוא את מקומו בדרך אחרת, ולא מספיק רואים אותו, ורגישים לצרכיו, והוא גם איבד את היכולת לספר עליהם עליהם בעצמו מרוב שהוא חש שאין לכך סיכוי וייכתן שלכן הו אכל כך מופנם. אולי הוא רגיל קחת מקום רק דרך זה שהוא מוותר על צרכיו ולכן הוא נחשב ילד טוב, כי זה נורא נוח לכולם, אבל בפנים הוא זועם.
צריך לנסות שוב ושוב לשאול אותו, הדמעות שהציפו את עיניו מעידות על כך שהשאלה הייתה במקום, צריך להמשיך לשאול ולא לוותר. ייתכן גם שכדאי לא רק לשאול אלא להציע תשובה אפשרית, למשל להגיד - "אולי לא מספיק התייחסנו אליך עד היום, אולי אתה מרגיש שאתה מוותר המון וזה לא פייר" יש לי הרגשה שאחרי הזמנה כזו ייפתח המעיין והדברים יתחילו לצאת...
בנוסף כדאי לקבוע זמן איכות שבועי לבד שלו עם אחד ההורים ולהתחיל לתת לו מקום כמו שהוא זקוק ולא כמו שהיה נוח עד עכשיו. ילד טוב ונוח יכול להיות ילד מאוד מטעה, זה נורא נוח לנו, אבל לפעמים זה מזיק לו. שימו לב לכך.