מתקשה להפרד בבוקר בגן

שלום, אני אמא לילד בן ארבע ושמונה חודשים ולילדה בת כשנתיים לפני כחצי שנה עברנו מת"א למושב מקסים מלא בילדים והאוירה וכל המעבר ממש נפלא לכולנו. בני עד המעבר לכאן היה איתי בבית גם כי הסביבה שגרנו לא היתה משפחתית והגן שכן היה לא התאים לדעתנו. בני נולד פג במשקל של 1700 בשבוע 34 איך שהוא יצא לקחו אותו לטיפול נמרץ והוא היה בפגיה למשך כחודש עד שלקחנו אותו הבייתה. אנחנו ישנים יחד במיטה גדולה אחת מאז גם הילדה ובעלי כמובן. אוסיף גם שבני עבר שני ניתוחים - זמן קצר לאחר שנולד בקע ואשכים ולאחר שנה עוד ניתוח באבר המין (היפוספדיאס) הניתוח האחרון גרם לו לטראומה ומילמולי התינוק החמוד פסקו והוא לא אמר מילה עד לגיל שנתיים לערך. במושב כאן יש גן עירוני מאוד נחמד עם גננת טובה וילדים די נחמדים (כעשרים) חצר רחבה ... אך מאז שהגענו לכאן והוא הולך לגם מאוד קשה לו להפרד ממני בבוקר אין יום שהוא לא בוכה לי שלא בא לו ללכת, וכשמגיעים אז או שאני נפרדת ממנו בדלת או שאני נכנסת איתו לכמה דקות עד שימצא לו עיסוק בכל מקרה בסוף הגננת לוקחת אותו ומרימה אותו בכוח כשהוא בוכה ומתלונן. אני יודעת שלא מציקים לו והוא מסתדר ממש יפה ומשתתף אחרי שאני הולכת אבל אני פשוט לא יכולה יותר עם הקושי הזה כל בוקר, אני נעה מלרצות לקחת אותו הבייתה לחינוך ביתי או משהוא כזה עד ללכעוס עליו ולדחוף אותו פשוט פנימה ולסגור את הדלת ...