לא אוהבת את אמא

אני מבינה לפי ההודעות שקראתי פה שיכול להיות שאני לא בדיוק מתקשרת לפורום הזה אבל הייתי חייבת לשפוך את הדבריים שלי לאנשהו וזה היה נראה לי מקום טוב .
אז אני ילדה בת 14 גרה בעיר מאוד טובה ילדה להורים גרושים מזה כשנתיים. .
בשנתיים האלה הספיקו לקרות המון דברים לאבא יש חברה שהיא בהריון [ הם נכנסו להריון רק כחודשיים לאחר שהיו ביחד ] תחילה הם חשבו לעבור לגור ביחד אבל בשל בעיות כלכליות לפחות בשנה הקרובה הם הולכים לגור בנפרד .
ועוד לפני אמא שלי אובחנה במאנייה דיפרסייה אך לא טפלה בעצמה , השיא של המחלה היה כאשר התפרצה עליי אישית בביתנו כעשר דקות לאחר ההתפרצות [ התפרצות מילולית בלבד ללא מכות או הרמות יד ] ארזתי את כל דבריי , אני ואחותי הבינונית בת ה17 [ יש לי עוד אחות יותר גדולה בת 20 ] ועברנו לגור אצל אבא . אמא הלכה לטפל בעצמה בטיפול יום בנתניה לאחר מכן נסעה לחו"ל ומאז שחזרה הפסיקה ללכת למכון מאז אחותי בת ה17 חזרה הביתה ואני נשארתי אצל אבא . כל הזמן ידעתי שיגיע יום שאני אצטרך להחליט מה אני עושה אם אני נשארת לגור עם אבא ועם אישה חדשה ותינוקת או עם אמא לא בריאה בנפשה שלא מטפלת בעצמה .
עכשו האפשרויות הצטמצמו אבא החליט לעבור לגור אצל סבתא שלי בשל העניין הכלכלי ואני נשארתי ללא כל ברירה הפחד מלעבור לגור עם אמא גדל מיום ליום ומעבר לזה רק הישיבה לידה מלחיצה אותי ומפחידה אותי .
האם זה שמכל העניין הזה ועוד אני לא אוהבת את אמא שלי זה כזה נורא ?
האם משהו אצלי לא בסדר ?
מה עליי לעשות ?
בנוסף בתקופה האחרונה גם חברותיי התרחקו ממני בגלל שכל כך השתניתי בתקופה הזאת