מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- פחדים וביישנות אצל ילד בן שנתייםשירה22/06/2010
שלום!
אני אמא ליובל, ילד בן שנתיים, מקסים נבון מאוד, סקרן ותקשורתי בבית בקרב המשפחה.
מאז ומתמיד היה ילד רגיש ודי ביישן, בעיקר בקרב ילדים אחרים, ופתוח יותר עם מבוגרים.
לאחרונה כשאנו יוצאים לסביבה שהוא לא מכיר, או שיש סביבו אנשים רבים הוא נצמד אלי חזק, מתבכיין (כלומר, לא ממש בכי אמיתי) ומבקש הביתה. בשבוע שעבר היינו במסיבה בגן שלו (הגן קטן והיה צפוף) והוא התנהג כך, והשבוע זה חזר על עצמו כשהלכנו לשעת סיפור (מקום חדש), למרות שהיו שם רק עוד שני ילדים ושתי אימהות.
לאחרונה יש לו הרבה פחדים, מרעשים חזקים כמו שואב אבק או אופנוע שעובר בקרבת מקום, בביקור בים או בבריכה, הוא תופס אותי או את אביו בחזקה, בפחד, ולוקח לו זמן עד שהוא מתחיל להשתחרר ולהנות.
כמו שציינתי, הוא הולך לגן, (מספטמבר), בגן הוא כן משתתף ונהנה, אך ההסתגלות היתה קשה וכשנכנסים אנשים שהוא לא מכיר הוא נצמד לגננת.
אציין מקבל המון חום ותשומת לב, והרבה זמן איכות גם איתי וגם עם אביו.
ההתנהגות הזו קצת מדאיגה אותי ואני לא יודעת למה לייחס אותה וכיצד עלי לנהוג
אשמח לשמוע תגובה או עצה
תודה!* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר פחד וביישנות
סמדר ריינר22/06/2010שלום שירה,
מדובר בסך הכל בילד בן שנתיים. לכל ילש יש את הקצב שלו להתסגל לעולם. את מציינת שהו אכן נפתח ומסתגל, אב בקצב אחר. לכן נראה לי שהדאגה עדיין לא במקומה. צריך סבלנות ולאפשר לו ללכת בקצב שלו. כשזה קורה, כדאי להגיד דברים מרגיעים, לעודד להתקדמות ולהסתגלות אבל בלי לחץ. אתם כנראה נוהגים נכון כי את אומרת שהוא כן משתחרר ונהנה אך זה לוקח לו זמן. זו תגובה תקינה וטבעית שמאפיינת הרבה ילדים בגילו.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם פרפקציוניסטים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)






.jpg)
