ילד ביישן?

יש לי בן 4.4 וכבר מגיל שנתיים ראינו שכאשר תשומת הלב התרכזה בו (ימי הולדת) נסגר, בכה ולא שיתף פעולה. הוא לא השתתף במסיבות סיום (גם לא השנה), היה לו קשה כאשר נכנסה דמות חדשה לגן (ולקח לו זמן רב עד שהשתתף בחוגים שהתקיימו בגן לאורך כל השנים). היום הוא בגן טרום טרום חובה והדבר עדיין ניכר בו. השנה התווסף קושי בהתחברות עם ילדים אחרים. מתחילת השנה הוא משחק רק עם שתי בנות -שאחת מהן היא בת דודתו והשניה דומה לו מאוד באופייה- והוא לא יוזם כמעט לחלוטין משחק עם אחרים ובעיקר עם בנים (נראה לי שהוא מרגיש מאויים, הוא ילד עדין), גם כשבנים מהגן פונים אליו הוא לא ממשיך את האינטראקציה. ניכר מאוד שהוא כן מעוניין בחברה אך לא יודע איך לעשות זאת ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים יותר מוחצנים. בבית ובקרב האנשים המוכרים והקרובים לו המצב אחרת לגמרי אך תמיד כאשר יש אירוע (יומהולדת) או כשמצטרפים ילדים חדשים הוא "נדבק" אלינו, שותק, רוצה ללכת הביתה או לא מעוניין ללכת מראש. יש לציין כי בד"כ לקראת הסוף או כאשר הוא "נפתח" הוא מאושר.
הגננת המליצה שנחבר בינו לבין ילדים מהגן ועשיתי זאת אבל לא מספיק כך שבגן בעצם לא היתה המשכיות
הבעיות הן: 1) מאוד קשה לי לראות אותו חסר אונים (כי אני יודעת שהוא רוצה)
2) אני בעצמי כל הזמן מתביישת. מתביישת להתקשר וליזום, כל הזמן שואלת את עצמי אם אני מארחת כפי שצריך ובקיצור מלאת חששות.
באופן כללי אני לא נראית ביישנית אבל זה משהו שקשור באיזשהו חוסר בטחון והשאלה הגדולה היא מי כאן הבעיה, אני או הוא?? ומה ניתן לעשות