חרדת נטישה?

שלום לילך,
לא נשמע לי שההתנהגות נובעת מתהליך הגמילה כי את בעצמך מתארת שהיא התחילה קודם. בודאי שלא מתאים להתחיל גמילה כשהילדה במצב כזה. לא הבנתי ממה שכתבת האם הייתם באילת עם הילדה או בלעדיה. אם הייתים בלעדיה, נראה לי שדי ברור שזו הסיבה, זו תגובה להיעלמות שלכם, מבחינתה.
במצב כזה לא נכון להתחיל גמילה, ולא נכון להתעקש על הגבולות כאילו התגובה שלה נובעת מפינוק.
אתם צריכים כרגע לרכוש את אמונה מחדש, ויש צורך בהרבה סבלנות וגמישות. חשוב להסביר לה כל פעם שהולכים ממנה לאן הולכים כדי שתהיה לה שליטה. היא כנראה לא יכלה להבין לאן אתם הולכים כשנסעתם לאילת, גם אם הסברתם לה, כי אורך זמן כזה לא מוחשי לה והיא חשבה באמת ובתמים שלא תחזרו יותר, והיא חוששת כל פעם מחדש שזה יקרה שוב.
תנו לזה זמן לחזור ליציבות, ובינתיים הרבה הבנה. כן כדאי לשבת על ידה עד שתירדם בתקופה הקרובה. אחר כך יהיה ניתן להפסיק זאת באופן הדרגתי.

תודה לך על התשובה
אבל העניין הוא שהילדה כן היתה איתנו בנופש אני אף פעם לא משאירה אותה ליותר מכמה שעות אצל אף אחד ,לכן ההתנהגות לא מובנת לי

שלום לילך,
אם כך ייתכן שקרה משהו בעצם הנסיעה לאילת שערער את ביטחון שלה, אולי השינוי במקום, בסדר היום, או שינויים נוספים שקרו לה שם ושהיא לא יודעת להסביר לעצמה במילים, גרמו לה לאבד ביטחון בסביבתה הבטוחה. (האם קרה שהלכה שם לאיבוד? האם קרה שהיא ישנה בחדר והתעוררה ואתם לא הייתם, אפילו כמה דקות או הייתם במקלחת והיא לא ידעה איפה היא ומי נמצא איתה?)
צריך להמתין בסבלנות, לחזור לשיגרה, אפשר לנסות להגיד לה במילים שמובנות לה שאולי היה לה קשה כשנסעתם לאילת כי היא לא מכירה שם, ועכשיו אתם בבית, והכל בסדר.
גם אפשר להקריא לה סיפור על ילד שפוחד להישאר לבד, וגם לשחק עם הבובה שלה, שמפחדת להישאר לבד ואיך עוזרים לה, וכו'.