ביישנות והססנות.

שלום רב,

בתי בת 3, פוקדת גן עם עוד 30 ילדים בכיתתה, בבית הורים ואחות בת שנה ו-4.
עוד מינקות תמיד הבחנו שהיא ילדה מעט מופנמת. לסבתות היא הסכימה להתקרב רק אחרי גיל שנה וחצי. לסבים, אשר הקשר פחות הדוק איתם, היא עדיין בקושי מוכנה להתקרב. תמיד היה פחד או הססנות מאנשים זרים עד כדי בכי. בבית היא מתנהלת בחופשיות גמורה, רצה ומשתוללת. היחסים מצויינים עם אחותה הקטנה - דואגת לה, מחבקת אותה ולעיתים באופן טבעי יש גם ריבים קטנים. התפתחותית היא מתקדמת יפה, יודעת למנות עד 10, מכירה חלק מהאותיות, שפתה עשירה, מוטורית היא מאד פעילה, רצה ומתרוצצת.
בגן יש לה מעין חבורה קטנה של כ- 3-4 חברים, עימם היא משחקת.

אולם מנהלת הגן פנתה אלי להעיר את תשומת לבי על כך התנהגותה בגן מופנמת והססנית באופן מעט חריג לבני כיתתה וגילה. למעט אותם החברים עימם היא מרגישה בטוחה ואותם היא מכירה, היא כמעט ולא משחקת עם ילדים אחרים. היא מאד זקוקה למקום הבטוח שלה, המוכר והידוע ומאד חוששת להתנסות בדברים חדשים - גם חברויות חדשות, גם הפעלות ופעילויות בגן (למשל בחוג מוסיקה היא משתתפת מעט מאד), ולמעשה גם בתחומים אחרים כמו אוכל (היא מאד סלקטיבית באוכל, אוהבת מספר מאכלים מצומצם ומהססת לנסות מאכלים חדשים).

כאשר מגיעים למקום חדש או פוגשים אנשים חדשים או מצבים חדשים ואנחנו בסביבה היא מסתתרת מאחורי רגלינו בביישנות והססנות, ועל פניה ארשת של מבוכה וחוסר בטחון. לעיתים עושה פרצופים שמראים כי היא מאד מובכת ולא יודעת איך להתגבר על כך.

יש לציין כי בתחילת השנה היה לה מאד מאד קשה, לקח חודשיים עד שהיא החלה להתחבר עם ילדים. אבל מאז יש מגמת שיפור - היא רכשה מעט חברים, וגם תפריט האוכל שלה התרחב, היא פחות בוכה ויותר עצמאית.

האם לדעתכן זהו דפוס התנהגות באמת חריג עד כדי צורך בבירור יותר מעמיק ועבודה, או לקבל את העובדה שזה כנראה אופיה, היא אמנם תתחזק עם השנים וההתבגרות, אבל ככל הנראה תמיד היא תהיה טיפוס יחסית מופנם והחיים לא יהיו מאד קלים לה?...

תודה רבה
אלינור