ילד בן 10

שלום יפית,
זו אכן נטייה מוזרה, שלא ברור לי כרגע מהיכן היא נובעת, כיוון שחסרים לי הרבה פרטים עליו ועל המשפחה.
יכול להיות שהוא לא מאמין שיקשיבו לו? אולי הוא לא מאמין שהמורה באמת תעזור לו? האם זה קורה בעוד הקשרים? האם זה קורה בבית גם?
האם הוא ילד יותר מדי טוב שמתנדב לקחת על עצמו יותר מדי באופן כללי? לא רק אשמה?
מה מצבו החברתי? האם הוא מהווה קורבן בכיתה? האם יש לו התנהגויות קורבניות?
תנסו לתת לי יותר פרטים ואני אנסה לעזור יותר.

תודה על התשובה המהירה.
לגבי הקשרים אחרים שהוא אכן נוהג כך, אז בבית שהוא משחק עם אחותו הוא כן אומר לי מה קרה, אבל אם אנחנו מנסים ליישב את העניין הוא מיד מוותר ומעניש את עצמו.
הוא ילד חברותי אהוב על המורים תלמיד טוב מאוד.
בעיה נוספת שיש לו היא שהוא לא משתף אותנו בכלום ממה שנעשה בבית הספר , רק לעיתים רחוקות מאוד, תמיד הוא אומר הכל בסדר היה כייף היום בבית הספר גם אם קרה משהו שהפריע לו והציק לו מאוד כאילו הוא מנסה להתמודד אם הכל לבד.
לגבי העונשים הם לא מענינים אותו בכלל הוא מתייחס לזה כאילו העונש לא משמעותי ואין בעיה הוא יקבל אותו. האם אני צריכה לקחת אותו לטיפול מסויים על מנת לעזור לו, אני לא רוצה שמגיל זה הוא יוותר על כל דבר ולא יתמודד.
תודה רבה

שלום יפית,
נשמע לי שיש כאן אכן מעבר לנושא האשמה, ילד שמנסה להיות נורא טוב ולא להכביד. ציינת שהוא אהוב על המורים, ואני מניחה שחשוב לו מאוד למצוא חן בעיני מבוגרים ולא להכביד עליהם, כך גם לגביכם, לכן הוא נשאר עם הרבה דברים לבד ולא מספר. זה לא ילד שלא מתמודד, להיפך, הוא מתמודד יותר מדי ולבד. את מתכוונת בטח שהו אלא מתמודד עם עימותים, אבל זה לא נכון, כי עובדה שהוא רב עם ילדים בבית הספר, רק כשזה נוגע למצב שבו המורה מתערבת הוא מעדיף לנקוט בטקטיקה הזו.
אני בהחלט חושבת שנכון יהיה שתפנו לייעוץ עבורכם ועבורו, כדי להבין יותר טוב איך אפשר לעזור לו עם העניין הזה.