עשיית צרכים-ילדה בת 4

שלום לך,
נדמה לי, אם אני מתרשמת נכון, שמה שקורה אצלכם בבית הוא שנורא חשובה לכם ההרמוניה והרגשות החיוביים. לא ברור לי איזה מקום אם בכלל יש לרגשות קשים, שלא לדבר על תוקפנות. אם הילדה לא הראתה קנאה כלפי אחיה, מאוד יתכן שזה לא משום שלא הרגישה קינאה אלא הרגישה את החשש המאוד גדול שלכם מפני תחושות כאלה. את מתארת כמה אתם מעצימים אותה ומעניקים לה תשומת לב, ונשאלת השאלה כמה מהמאמצים האלה נעשים כדי למנוע מהילדה להרגיש ולבטא חוסר שביעות רצון, ולמעשה, מרוב כוונות טובות אתם "חונקים" את האפשרות שהיא תבטא תחושות טבעיות ונורמליות של כעס, קנאה וחוסר שביעות רצון. כאילו יש לכם פנטזיה שאם תעשו הכל כמו שצריך ולא תקפחו לעולם אף אחד כולם יהיו מרוצים ולא תהיה שום סיבה לטענה, וכל המשפחה תחיה באושר ועושר עד קץ הימים. דבר שהוא לא מציאותי ולא אפשרי, כמובן. ואז ייתכן שהתחושות הקשות, שאין להן מוצא אחר, מצטברות ומצטברות עד שהן באות לידי ביטוי בצורת הקקי שהילדה מביאה לך בצורה כל כך הפגנתית. לי זה נשמע כאילו הילדה אומרת לך: "די להסתיר, הקקי שלי קיים, הכעס שלי קיים, יש גם לכלוך ואי נעימות בעולם, תקבלי את זה כבר ותני לזה מקום כי אני לא יודעת מה לעשות עם זה יותר לבד".
אני מציעה לך לדבר עם הילדה כך שהתגובות הכועסות שלה הם טבעיות ולגיטימיות, ומותר לה להרגיש כך. ובנוסף אני ממליצה שתפנו לייעוץ סביב הנושא בצורה יותר מסודרת.