התמודדות של ילדים עם חבר חדש של אמא

שלום שירן,
מבחינת ההסבר נשמע שאת מסבירה בסדר. העניין הוא לא רק איך מסבירים אלא גם איך מתנהגים. חשוב אם אתם עוברים לגור ביחד או מהדקים את הקשר להקדיש מחשבה למקומם של הילדים, הזמן המוקדש להם, המקום הפיזי שמוקדש להם בבית כשיש מישהו נוסף שעובר לגור, איך מתארגנים סביב השאלה מה הסמכות של אותו בן זוג כלפיהם, האם יש לו סמכות חינוכית? לא? אם לא אז איך באה לידי ביטוי העובדה שגם הוא גר בבית וצריך לקבוע דברים, אם יש לו סמכות חינוכית אז באיזה נושאים? מה זה אומר לגבי אבא שלהם, וכו'. לפעמים זוגות לא מקדישים מחשבה לעניינים האלה והתוצאה היא שמישהו תמיד מרגיש לא לוקחים אותו בחשבון ושהדברים לא ברורים.

תודה רבה על התייחסותך.

האם זה הכרחי לקחת את הילדים לשיחה יחד עם בן זוגי הנוכחי ולהסביר להם לפני המעבר יחד?
נכון לעכשיו אין הוא סמכותי כלפיהם ו/או משליט סדר ומחנכם. אני מניחה שביום מן הימים כשנעבור למגורים משותפים זה יהיה הכרחי על מנת שגם כבודו יהיה במקומו מונח.
מה לעשות? האם להמשיך לענות על השאלות? להשתדל לא לבוא במגע מולם? (הכוונה לנשיקה על הלחי, חיבוק ליטוף), להעניק יותר תשומת לב גם מצד בן זוגי, ז"א שיותר יחבק יותר ינשק יבוא במגע עימם?- אולי ככה הם ירגישו יותר ביטחון? האם לבקש מאביהם להתראות עימם יותר?

תודה רבה.

שלום שירן,
ממש לא התכוונתי שתיזמו שיחה משותפת עכשיו ותסבירו להם את כל הדברים האלה. הדברים האלה הם קודם כל לחשיבה עבורכם, ויש עוד דרך ארוכה בעיני עד שזה יתיישם, איך זה יתשיים ואיך זה יועבר לילדים. לדבר איתם עכישו על כך זה לדלג על המון שלבים, את בטוחה שתאם יודעים מה אתם רוצים בעניין הזה? אני התכוונתי באופן כללי איך להתחשב בילדים וגם בבן הזוג כשדברים יהפכו להיות יותר קונקטים. כרגע, אני חוזרת ואומרת הסברת להם בסדר. אין קסם שיקטין את החרדה שלהם עד שהכל יהפוך יותר מוחשי והם יוכלו לראות בעצמם מה קורה.
לא נראה לי שהדבר המתאים הוא לבקש מבן הזוג או מאביהם להיות איתם יותר במגע, או להקדיש להם יותר זמן אלא דווקא את, את האהבה שלך הם חוששים כרגע לאבד, למה את מפנה את העניין לאבא או לבן הזוג.? זהו מעבר לזה לא נראה לי שיש מה עוד לעשות כרגע מלבד סבלנות לשאלות שלהם.