קושי בהסתגלות למקומות חדשים וחרדה

סימה שלום,
ראשית אני חושבת שתיארת יפה את הסגנון של בתך - טמפרמנט שנקרא בשפה המקצועית "מתחמם לאט". לבתך יש סגנון התמודדות של המנעות מתקשורת עם סביבה חדשה, עד שהיא חשה בטוחה ואז משתלבת היטב, כפי שכמות החברות מעידה. זה סגנון אישיותי שעלינו לבדוק שלא יהיה מוקצן מדי, כלומר שבשלב מסוים היא אכן תתערה בסביבתה.
על הנטייה המוקדמת של בתך, מתווסף הקושי שיש לה עכשיו, שחובה להתייחס אליו. בתך כרגע משדרת לך שהיא זקוקה לנוכחותך הרבה. ייתכן שסיום הגן והעליה הקרובה לכיתה א' מעוררים מתח וחרדה, יחד עם הלידה, שהיא תיאלץ להיות גדולה, ולא תוכל להיות לעתים תינוקית ומתפנקת. אני מזכירה לך שהיא בסהכ עדיין לא בת שש, והיא כנראה זקוקה לך עדיין גם לזמן אישי ופרטי. ההתעקשות שלא להתרחק מהבית, עשויה להיות נובעת מחשש שלה, שאם אתם ההורים תראו שהיא מסתדרת, תהיו עוד פחות פנויים אליה.
בתך זקוקה כעת גם ממך וגם מאביה, להשקעה אישית ופרטית. ברור לי כי ההתארגנות היא לא קלה אולם הדבר נחוץ לבתך - אפשר לשלב אותה בפעילות שלך כמו ללכת לסופר יחד. לילדים בגילה אין עדיין חוש זמן מפותח ולכן גם אם תקחי אותה מהגן לבד ותבלי עמה כשעה, זה גם בסדר. כמובן שאת יכולה לעשות חלוקת תפקידים עם בעלך, כדי שלכל אחד מהילדים יהיה מעט זמן פרטי עם כל אחד משניכם. חשוב לי לציין שבכיתה א' ילדים זקוקים מאוד לליווי ותמיכה קרובים של ההורים. את כבר יודעת מנסיון העבר עם בתך, שאם היא מקבלת את הזמן להסתגל, היא בסוף מתחממת ומתאקלמת, והיא צמאה לכך גם עכשיו.
בהצלחה בהסתגלויות הקרובות,
שירי

ראשית ברצוני להודות לך על הדברים. אשתדל להיות איתה יותר בזמן איכות של כיף וחיבוקים.
דבר נוסף שהייתי רוצה לדעת הוא לגבי העניין שהיא הולכת אחריי לכל מקום בבית. זה כבר לא נראה בעיניי עניין של תשומת לב אלא ממש חרדה. היא בודקת כל הזמן היכן אני, נלחצת כשלא רואה אותי.
לא נטשתי אותה אף פעם כך שזה לא מזה...
לדוגמא היום הייתה אצלנו חברה. בתי ובני שיחקו בסלון עם החברה.
אני הלכתי לחדר להחליף לתינוק חיתול ותוך כדי גם שיחקתי איתו. באותו הזמן ראיתי אותה פעמיים מציצה וכשראתה אותי אמרה "הא" כלומר את פה. לא רצתה לדעת מה אני עושה עם התינוק אלא רק לראות שאני נוכחת.
שאלתי אותה בארוחה מדוע היא עושה זאת והיא השיבה שהיא פוחדת שאני אלך. שאלתי אותה לאן אני יכולה ללכת בלי להודיע לה ? היא אמרה לזרוק אשפה או לסוע ברכב. כשחדדנו את הנושא אמרה שרק לזרוק אשפה. ניסיתי לדבר איתה על זה, אבל נראה לי שזו לא הסיבה האמיתית... בשלב מסוים בקשה שאפסיק לדבר איתה על הנושא.
מה ניתן לומר לה או לא לומר לה כשעושה זאת ?

סימה שלום,
לגבי זמן האיכות הפרטי איתה, הוא לא חייב להיות רק כיף או חיבוקים, אלא חשוב שהוא יהיה פרטי. פחות חשוב מה תעשו יחד, כמו העובדה שבאותו הזמן את שלה בלבד. וכמובן לדאוג שיהיה לה גם זמן דומה עם אבא.
אני לא יודעת אם היה משהו סביב הלידה, תוך כמה זמן חזרת הביתה ואם היא מקשרת את הטיפול באחיה לכך שאת עלולה להיעלם. בכל מקרה, התגובה הטובה היא להבטיח לה שלא תיעלמי לה סתם כך, ושאת לא מתכוונת ללכת. אולי היא גם קולטת שקשה לך להיות כך בבית אחהצ עם שלושה ילדים קטנים לבד, ומגיבה לקושי שאולי את מתקשה לבטא באופן ישיר. זו השערה, תחשבי אם היא מתאימה לכם כי אני איני מכירה אתכם. בתך זקוקה ממך למסר מרגיע, שאת לא תיעלמי לה, ותמיד תהיי איתה ותשמרי עליה, ואינך משאירה אותה בבית לבד גם כשיש לך סידורים במקומות אחרים.
סביר להניח שעוד מספר חודשים, לאחר ההסתגלות לבית הספר, החששות הללו ישככו.
שירי