התנהגות ילדה בת 8

הייתי שמחה אם היית מפרטת קצת יותר לגבי התנהגות הילדה שלך. ממכתבך לא ניתן להבין מה מפריע לך שם.

האמת שהרבה דברים.....
אבל הדבר העיקרי שמפריע לי בזמן האחרון זה שהיא לא שמה על אף אחד:

היא עושה מה שהיא רוצה- למרות שמדברים איתה, אני צרוכה להגיד לה לעשות משהו 20 פעם וגם אז עד שאני לא מרימה את הקול היא לא זזה.

היא מתייחסת לאנשים אחרים (למשל החברה הכי טובה שלה) בצורה לא יפה- למשל לא מרשה לה לגעת בדברים שלה, לא מחכה לה ביציאה מבית הספר אפילו ששתיהן נוסעות עם האמא של החברה או איתי (ומהצד השני כלומר החברה שלה מאוד מתחשבת בה ונעלבת ממנה לפעמים).

המורה בכיתה מעירה לה שהיא מפטפטת, והיא קמה ומדברת בצורה לא מנומסת למורה, כמו- "את בכלל לא רואה מי מדבר, סתם את מאשימה אותי" וכו'.

בגדול, ההתנהגות שלה מאוד מתריסה ולא אכפתית כלפי כולם.

שלום לך
הייתי רוצה להציע לך להתאמן בלהתפעל מהבת שלך. היא "גדולה" - כולה בת שמונה (יש לה ברזומה 8 חופש גדול....) היא נראית לך גדולה אבל היא בסך הכל ילדה.
ילד מעופף יכול להיות ילד עם עולם פנימי עשיר ורחב, בעל קצב פנימי אחר, עם יכולות יצירתיות מאוד גבוהות. מדוע לכעוס? תני לעצמך את ההזדמנות להנות מהיתרונות של קצב אישי מתון, של אדם שנינוח עם עצמו - זה הרבה יותר קל בחיים מאשר לרדוף אחרי הזנב של עצמך.....
לגבי מטלות שצריך לעמוד בזמן - עליהן תעמדי (בית ספר שיעורי בית חוגים וכו') כל היתר - תניחי לה ואפילו היפכי זאת בעינייך לסוג של הערכה.
בנוגע לחברה - אנא ממך, אל תתערבי. תני להן להגיע לאיזון בינהן. הבת שלך צריכה ללמוד בדרך שלה שלהתנהגויות מסויימות יש מחיר. את לא צריכה להיות השוטר שבינהן. הסקת המסקנה צריכה להיות שלה ורק שלה.

(נקטעתי באמצע...)
לדעתי הבת שלך צריכה לשמוע אותך מתפעלת ממנה.
חפשי השבוע שתי הזדמנויות כשהיא באזור ותדברי בטלפון עם אמך או חברה ואמרי משהו חיובי עליה:
עדי מציירת מדהים
או
כשעדי מחליטה שיהיה כיף בבית - כולנו נשפכים מצחוק..
תוך דקה
כמו קסם
הילדה תהיה קשובה לך ברמות שקשה לדמיין.
נסי
ועדכני אותי
בהצלחה
ענת זפרני

אני מאוד מאוד מודה לך על התשובה.
אני חושבת שאני מאוד מושפעת גם ממה שאומרות לי חברות.
ואני אנסה לשבח אותה (אני באמת לא עושה את זה....) ואעדכן אותך על ההתפתחויות.

שלום לך.
נראה לי שבנוסף לאופייה ולמהותה הטבעית של ילדתך, כפי שציינת בדברייך, התנהגותה מרמזת על תגובה להיריון שלך. ייתכן כי היא משחזרת את "איבוד הבכורה", או פוחדת שתאבד אותך לגמרי. לכן, הייתי מנסה לקחת אותה לשיחה אישית ואומרת לה שאת לא יודעת איך היא מרגישה לגבי ההיריון שלך. הייתי מוסיפה שהיא בוודאי חוששת שלא יהיה לך זמן עבורה ושיהיו דרישות חדשות ממנה בתור "הגדולה". דווקא עכשיו, לפני שאת מרחיבה את משפחתך, הייתי מנסה לקרב את הילדה שלך אלייך. לומר לה עד כמה היא יקרה לך וחשובה לך. לומר לה שאת מבינה שזה קשה "לאבד" פעם שנייה את האקסקלוסיביות האימהית לטובת תינוק חדש. הייתי מציעה קצת "לרדת" מההערות כרגע, ולנצל את הזמן לחיזוק הקשר ביניכן, בעיקר עכשיו. אני חושבת שבעקיפין יושגו התוצאות הרצויות: התנהגות טובה יותר כלפי החברה וגם בבית.
שיהיה בהצלחה.