בן 3 לא מתמודד עם עלבון

בני בן 3, ילד נורמטיבי, קצת עדין אך בהחלט חברותי וחביב. הוא הולך לגן מגיל שנה וחצי והקבוצה שם מונה 36 ילדים. אין לו כימיה עם הגננת והיא מאד נוקשה כלפיו, ערכנו כמה שיחות עמה ללא הועיל. היא ראתה שיש לו חבר הכי טוב ופנתה להוריו של אותו ילד בהמלצה שיפסיק לשחק עם בני בטענה שהם משתוללים ואכן כך היה. בני היה מאד מאד מתוסכל ועצוב ובמשך חודש התנהג כאילו הוא ממש באבל (כל זה קרה בערך במאי) כשילדים מעליבים אותו (ואני מדגישה מעליבים- לא מתקוטטים או לוקחים לו משהו אלא בפירוש אומרים לו לך מכאן או אל תשחק איתנו) הוא עומד ולא יודע להכיל את העלבון ואז הוא צורח 4-5 צריחות כמו חיה פצועה. אז הוא נרגע ומתעייף -זה מחזה קשה וקורה אך ורק בגן. ניסינו להסביר לו אינספור פעמים או לשנן איתו מנטרות מה לעשות כשמעליבים אותו ודבר לא עזר. בגן הגננת מדגישה בפני ללא דיסקרטיות את בעית הצרחות וכמה שזה בלתי נסבל בעיניה והבעיה היא גם שיצא לו שם של צרחן. ילדים שאנחנו פוגשים בפעילויות אחה"צ אומרים לו הנה הצרחן, אני לא חבר שלו כי הוא צורח וכו'. בגן הוא משחק לבד ואף אומר לנו- אני אוהב לשחק לבד, הכי טוב לבד ועוד אמירות כאלה. שאלותי- האם לסיים את השהות בגן עד לספטמבר אז הוא מתחיל גן חדש? איך מתמודדים עם הצרחות כדי שלא יקרו בגן החדש? איך להתמודד עם השם שיצא לו? תודה!