עזרה-ילד בן 5 ו-3 חודשים

את מתארת את ילדך כילד עדין מאוד, רזה ושברירי. ילד שיש לו קשיים כלשהם במוטוריקה הגסה . לילד כזה הרבה יותר קשה להשתלב במשחק קבוצתי ולהתחרות מול ילדים אחרים. כל הכבוד לו שהוא רוצה, הוא בוחר להתמודד מול החששות שלו וגם מול החולשות. דמייני לך את עצמך, היום, מצטרפת לקבוצת כדורסל. יהיו משימות שאתן יהיה לך קל יותר להתמודד אך כשהמאמן יקרא לך למשחק בעיקר מול שחקנים אחרים תתעורר בך חרדה. במצב הזה את יכולה לבחור לסרב, להימנע מהמשימה או לא להגיע לחוג. בנך בחר באפשרות של התמודדות, הוא מנסה, הוא רוצה להיות בחוג למרות שברגעים מסוימים הוא נבהל וחוזר לבסיס הבטוח שזו את. איך עוזרים לו להרגיש בטוח? למה הוא זקוק? חיבוק, הרגעה, עידוד, לתת לו הרגשה שהוא מצליח. ישנם עוד כמה דברים שקשים לו בנתיים ובהמשך האימון יהיו יותר קלים. מותר לו להימנע ולהמשיך אח"כ.
הכעס שלך והתסכול שלך מחולשותיו, פחדיו, רק מגבירים תחושה שהוא לא בסדר ואולי יובילו אותו בהמשך לבחור בהמנעות מהתמודדות במשימות חיים אחרות. את צריכה להאמין בו.
שושי יעקובי

תודה על התשובה.
בינתיים מאז אתמול הוא לא רוצה לשוב לחוג הוא אומר שלא כיף לו שם והאמת שאני באמת חושבת שמתאים לו חוג אחר.
שאלתי היא האם זה נורמלי שבגיל כזה הוא עדיין כ"כ מחובר אליי ולא נותן לי לזוז מלידו בחוגים, לחברים הוא לא רוצה ללכת לבד ורק אנחנו מזמינים (אבל מכורח המציאות זה פעם בשבועיים בערך) ובאופן כללי הוא מאד מאד רוצה אותי בסביבה. אני מרגישה שאין לו בטחון עצמי מספיק.
בבית הוא אחר לגמרי, הוא עומד על שלו מול אחותו הגדולה (בת 9) הוא מתקלח לבד, מתלבש וכד' עצמאי לחלוטין. האם צריך להניח לו או שאולי יש דרך לחזק אותו ואת הבטחון העצמי שלו?

תודה

טלי שלום
כשילד נצמד מאוד לאמא שלו אני הרבה פעמים מוצאת שיש גם משהו באמא שמאפשר את ההצמדות הזו. אתם צמד. יש בינכם דימיון רב, שניכם רגישים, מבטאים לא מעט חששות מפני מצבים חדשים (חוג, בית של חבר, בי"ס, כתה א'...) והדימיון הזה משמר ביחסים בינכם את התלות שלו בך.
כדי שהוא ישנה את הגישה שלו, יהפוך להיות ילד בטוח יותר ופתוח להתנסויות חדשות הוא צריך לראות אצלך שינוי. רק כך תוכלי לעודד אותו ממקום אמיתי.
שושי יעקובי

תודה על התשובה, אך לא ברור לי איך לעזור לו בשינוי ההתנהגות שלי. אני משתדלת מאד לתת לו לעשות לבד הכל, ובאמת כמו שכתבתי בבית הוא עצמאי. מה לעשות כשהוא לא רוצה ללכת לחברים ולהשאר שם ובוכה? להשאיר אותו? מה לעשות כשהוא נצמד אליי, לדחות אותו? זה לא נראה לי נכון. שמעתי כבר מהגננת את אותו הדבר שאני מגוננת מדיי, אבל אני באמת מרגישה וכך גם בעלי סבור שאני נותנת לו את כל החופש מבלי להגביל אותו שאת זה הוא לא יכול ושייזהר, אני ממש מנסה, אולי זה ענין של גיל? אני ממש לא יודעת איך לשנות את ההתנהגות שלי....אודה לך אם תעזרי לי ותפקחי את עיניי במספר עצות פרקטיות ויום יומיות.....תודה רבה!!!!

בהתפתחות של ילדים מתרחשים בו זמנית שני תהליכים – עצמאות ונפרדות. עצמאות פירושה יכולת לבצע דברים בכוחות עצמו. נפרדות פירושה יכולת להרגיש בטוח בעצמו במרחק מההורים. הקשיים שאת מתארת הם בתחום הנפרדות. מסיבה כלשהי הילד שלך עדיין מתקשה להתרחק מהקרבה המגוננת אליך. הדרך לעודד נפרדות היא להגיב בביטחון, הנאה ומתן "ברכת הדרך" בכל פעם שהילד יוזם התרחקות ממך. (להתמודד עם החששות שלך בתחום זה). לעומת זאת כשהוא אינו רוצה להיפרד, כשהוא מבקש את נוכחותך - להישאר לצידו (כשזה אפשרי). הוא זקוק לתחושת שליטה וככל שתכפי עליו יותר את הפרידה כך החרדה שלו תגבר ובתגובה יצמד אליך יותר. הוא עלול אף לחוש את עצמו ילד רע, מאכזב או חלש, או שאין מקום לבטא תחושות חרדה. מסר כזה אינו בונה ביטחון פנימי.
שושי יעקובי