"אני ילד טוב"

שלום,

יש לי בן בן 3.9.
בחודש האחרון פתאום הוא התחיל להגיד כל הזמן "אני ילד טוב".
יש לציין שאנחנו אף פעם לא משתמשים בביטוים מסוג זה - ילד טוב, ילד רע.
יש לנו גם ילדה בת שנה. הילד מאוד מאוד אוהב אותה ולא מראה כלפיה שום עוינות
אבל אין ספק שהוא מקנא ודואג למעמדו. לפני כחודש הוא אפילו אמר לי בפעם הראשונה "את אוהבת רק אותה" - זה קרה אחרי שהחזקתי אותה על הידיים.
אני משתדלת להרעיף עליו המון אהבה, שבחים, חיזוקים חיוביים - אין ספק שיותר יחס חיובי ממה שהוא מקבל - קשה לקבל.
בימים האחרונה חלה ממש אסקלציה בשימוש בביטוי - "אמא, אני ילד טוב."
המצב הוא שאי אפשר לזרוק לילד שום הערה, אפילו הכי תמימה בעולם ולאו דווקא נזיפה - בלי שהוא יעשה פרצוף מסכן ו(אבל באמת מסכן) ומפוחד ויאמר "אמא אני ילד טוב".
בהתחלה חשבתי שזו מניפולציה ושהוא רוצה "להוריד" אותנו ממנו.
אך עם הזמן אני מבינה שהמצוקה שלו היא אמיתית. הוא מאוד פגיע ורגיש, נעלב מהסביבה שלו מכל שטות ופורץ בבכי - זה היה שם תמיד, גם לפני שאחותו נולדה. אבל בחודש האחרון משהו קרה ואני לא מצליחה להבין מה.
אנחנו תמיד עונים לו - כן, אתה ילד טוב. לא מתעלמים ולא מתווכחים איתו. עד שהוא לא מקבל תגובה - הוא לא מרפה. הוא כאילו צריך את האישור התמידי שהוא ילד טוב.
היום אפילו אמרתי לו שזה בסדר לא תמיד להיות ילד טוב, ושאנחנו אוהבים אותו מאוד גם אם הוא ילד פחות טוב.
שאלתי האם מישהו בגן אמר לו שהוא ילד רע. הוא אמר שלא.
אין לי ספק שיש כאן בעיה - והשאלה שלי היא האם לשתף איתו פעולה ולקוות שזה יעבור או שכדאי לטפל בזה?

תודה רבה,

מירי