ילד בן 4 ושינוי התנהגות

שלום אביגיל,
אני באמת לא מספיק מכירה אתכם כדי לדעת מה קרה ולמה דווקא עכשיו. אני יכולה להעלות כרגע רק השערות. למשל שאולי הבעיה היא מאוד הפוכה, כלומר שזה לא שאין מספיק גבולות בבית אלא אולי אין מספיק יכולת לקבל את העצמאות שלו והתוקפנות שלו. תוקפנות היא דבר מאוד בריא וטבעי, אבל חלק ממה שקורה איתה הוא שהרבה פעמים כשלא נותנים לה מקום, היא דווקא מתגברת ונהפכת לאלימות ממש.
השערה נוספת שעולה בדעתי היא שלא ברורה לי התפיסה שלפיה ראיתם שכשאתם מעניקים לו זמן ותשומת ב זה נראה כפרס שלא מגיע לו. תשומת לב אישית זה דבר שמגיע לילד בל קשר להתנהגותו. זה חיוני להתפתחות שלו. בדיוק כמו שלא הייתם מפסיקים להאכיל אותו כי הו אלא מתנהג יפה. זה מזון ריגשי וזה חשוב. אולי ניסיתם את זה זמן מה וכשזה לא עזר הרגשתם מרומים ופגועים והפסקתם את זה. לדעתי זו טעות. אני גם לא יודעת כמה זמן ניסיתם את זה. צריך להנהיג את זה באופן קבוע, שלא קשור להתנהגות.
דבר שני, העונשים, כפי שראיתם בעצמכם, לא עוזרים. העניין הוא, שהם גורמים נזק. עונשים גורמים לילד השפלה, ולכן הוא גם לא מוכן באופן פנימי ועמוק לשתף פעולה עם המסר שאתם מנסים להעביר דרכם.
לכן אני מציעה שתחזרו לתכנית של זמן איכות אישי עם הילד, חישבו ובידקו מהן ציפיותכם ממנו, כמה חיזוקים חיוביים הוא מקבל על דברים חיוביים שהוא עושה, מה זה בעיניכם "ילד ממושמע ומסודר" ואם ההגדרה הזו לא מקשה עליו מדי ועוצרת את החופשיות, הספונטיות והעצמאות שלו.
אם אתם מתקשים עדיין להתמודד, או שיש סיבה אחרת שלא חשבנו עליה, כדאי לפנות לייעוץ מסודר.