ייעוץ משפחתי.

שלום נורית,
נשמע שאת חשה חוסר אונים וכאב רב, אני יכולה להבין אותך. מהפרטים שתארת נשמע לי שייתכן שבנך לא מרגיש מוחזק ריגשית, ואולי הוא מקבל הרבה תשומת לב אבל בדרך כלל היא כנראה שלילית וגם לא תמיד מתייחסת אליו ריגשית אלא יותר למעשים שלו. ייתכן שלא קיבלת מענה כששאלת אותו אם מפריע לו משהו כי אולי השאלה הייתה כללית מדי בשבילו וגם אולי היא נשאלה בהקשר של אחת ההתנהגויות השליליות שלו והוא לא חווה אותה כהתעניינות כנה אלא כחלק מהביקורת על התנהגותו.
תנסי לקבוע זמני איכות איתו בנפרד מאחותו, שבו תעשו יחד דברים כייפים, בלי ביקורת ובלי דרישות ממנו.
אם אתם רוצים לפנות לטיפול זה בהחלט מבורך, אני חושבת שכדאי שתיגשו לפסיכותרפיסט או פסיכולוג שעובד עם ילדים ואחרי ההכרות הוא יוכל להמליץ לכם יותר לעומק האם כדאי טיפול לילד או רק הדרכת הורים. אני באופן כללי יותר בעד הדרכת הורים אם ניתן, כיוון שאז הילד פחות מרגיש "מסומן" כאילו הוא הבעייתי, מה שבלאו ייתכן ומתחיל לקרות כבר.
בהצלחה.