צרחות והשתוללות במקלחת ולפני השינה

שלום ורד,
לא ציינת שום פרטים על המשפחה, על סדר היום שלכם, ועל מה עוד אתם עושים ביחד. לא ברור מהתאור שך אם יש אבא בתמונה או שאת חד הורית. אם יש אבא - לא ציינת מה הוא אומר על העניין כי מהתאור שך זה נשמע שכל ההתמודדות היא רק שלך.
אשמח אם תצייני עוד פרטים- איך נראה סדר היום שלכם, מה עוד אתם עושים יחד, איך זה הולך, כמה שעות הוא בגן וכמה שועת הוא בבית וכן מה מבנה המשפחה, ואז אנסה לעזור יותר.

תודה על התגובה המהירה. לי ולבעלי אילו נישואים שניים. יש שתי בנות גדולות (הגדולה מנישואי הקודמים. בת 10, והאמצעית מנישואיו הראשונים בת 7). הן מסתדרות בינהן אך לא משתפות אותו במשחקן (הוא מפריע להן). סדר היום הוא כזה: בבוקר הוא מגיע לגן בשמונה ואני אוספת אותו בארבע וחצי. בבוקר הוא בוכה שאינו רוצה להגיע לגן וגם שם בוכה אבל אח"כ נרגע ובמשך היום מתנהג יפה.
בעלי חוזר בסביבות שבע וחצי. אני יורדת איתו לגינה או משחקת איתו במשחקים (חצי שעה) או שהוא צופה בטלויזיה. בסביבות שמונה ארוחת ערב (לא רוצה לאכול כל דבר וזורק את הסכו"ם), צרחות נוראיות בזמן המקלחת (בדר"כ בעלי מקלח) ואח"כ אני מספרת סיפור/שניים ואז באות הצרחות שהוא לא רוצה לישון, יורד מהמיטה וכו'. זה נמשך כל ערב בערך חצי שעה של צרחות. בלילה הוא קם המון. בצרחות. שנינו ניגשים אליו אבל זה לא עוזר. צריך לשבת לידו או לשכב איתו במיטה. זה מתיש. מה לעשות? תודה.

שלום ורד,
תודה על הפירוט.
תראי, מדובר בילד קטן מאוד עדיין, שמבחינה ריגשית יוצא שהוא להחזיק את עצמו לבד כמעט כל היום. עד ארבע הוא בגן, ושם אין כל אפשרות לקבל התייחסות אישית לאורך זמן, וכשהוא בא הבייתה האחיות לא לוקחות אותו אליהן, בצדק, זה לא מתאים לגיל שלהן ולא תפקידן, והוא מבלה איתך כחצי שעה וגם זה לא תמיד. טלוויזיה זה לא פיתרון לילד כל כך קטן לאחר צהריים שלם. הוא זקוק להרבה יותר ליווי ותשומת לב לאורך היום. לא ציינת מה את עושה כשהוא רואה טלוויזיה, אני מנחשת, ותקני אותי אם אני טועה שיש לך מספיק מה לעשות בזמן הזה בבית אחרי יום עבודה שלם.אחרי יום שלם הוא למעשה מחזיק את עצמו לבד, בלילה הוא מתפרק, ובצדק. הוא זקוק ליותר זמן עם אביו, ולהחזקה ובילוי משותף הרבה יותר צמודים לאורך היום. תנסו לראות אם אתם יכולים להשיג קצת או עזרה או לחלק אחרת את מטלות היום כך שמישהו ממכם יהיה איתו אחר הצהריים, יקח אותו לגינה, וכו' ליותר מחצי שעה, זה לא מספיק. כנ"ל גם ההשכבה לישון, כדאי שתכלול טקס שכולל סיפור, התייחסות ריגשית למה שעבר במשך היום, וכו'. אולי יש אפשרות שפעם פעמיים בשבוע אביו יחזור יותר מוקדם, אולי יש אפשרות שאחת הסבתות תבוא לסייע או לקנות עזרה - כך שאת תוכלי להתפנות להיות איתו כל אחר הצהריים, בגילו אי אפשר להשאיר אותו לבד עם הטלוויזיה לשלוש ארבע שעות אחרי יום שלם שהיה בגן.

שוב תודה על התגובה המהירה אבל נראה לי שלא הסברתי את עצמי כראוי.
כתבתי חצי שעה לגבי משחק איתו (משחקי קופסא) אבל בגינה אני מבלה איתו לפחות שעתיים (נדנדות, גלידה, רכיבה על אופניים וכד') וכן, יש גם ימים שהוא צופה בטלויזיה אבל לא יותר משעה וחצי. אני מרגישה שאני נותנת לו המון תשומת לב. אני עובדת כרגע מהבית ומשתדלת לסיים את כל עבודות הבית בשעות היום, במקביל לעבודתי ,על מנת להיות פנויה איתו אחה"צ. אבל במשך היום אני נמצאת עם הגדולה שכרגע לא בקייטנה או עם שתי הבנות וצריכה גם להעסיק אותן בחופש הגדול כך שאחר הצהריים אני די עייפה ועדיין עושה כל שביכולתי. אני ערה לכך שבעלי לא משקיע בו מספיק אבל באופיו אין לו יותר מידי סבלנות למשחקי ילדים. וגם פה נשאלת השאלה איך הם יכולים להעביר זמן איכות בכיף מבלי שהוא יצטרך לשבת על הרצפה ולשחק איתו כי אחרי דקה בערך הוא (בעלי) מאבד סבלנות.
יכול להיות שדווקא עודף תשומת הלב שלי היא הבעייה כאן? שהוא יודע שהכל סובב סביבו ושהצרחות שלו מוציאות אותי מדעתי ואני ניגשת אליו בכל פעם ומנסה לרצות אותו והוא מנצל זאת? אני חייבת לציין שבזמן הסיפורים לפני השינה הוא ילד מקסים. הוא מזמין אותי "לעשות כיף". כך הוא קורא לזמן הסיפור לפני השינה. אני ממחיזה לו את הסיפורים והוא נהנה מאד ומשתף פעולה. ואז מגיע זמן השינה והבכי מתחיל.... מה אני עושה לא נכון? אני מתה לדעת כי עם הגדולות היה לי כל כך קל וכל מה שעשיתי עבד מצויין. עכשיו אני מרגישה שאני נכשלת ואני מלאה רגשות אשם.

שלום ורד,
אכן נראה שנוכחות האב קצת חסרה כאן. יש בהחלט דברים שאבא יכול לעשות חוץ מלשחק על הריצפה, במיוחד עם בן - התגוששויות, מלחמת כריות, משחקי כדור וכו'.
אני לא חושבת שעודף תשומת הלב הוא הבעיה, אבל בהחלט ייתכן שהוא שם לב שאת מתרגשת יותר מדי מהבכי שלו, ואז אין א שום סיבה לחדול מכך. את צריכה לומר לו שכשהוא בוכה וצורח את לא יכולה להתייחס, וכשהוא ירצה הגיד לך משהו בשקט תשמעי אותו. מעבר לזה פשוט להניח עניין, לא להיכנס לדרמה שלו, לא לנאום לו נאומים, לא להיכנס להסברים ארוכים, לא להיכנס למשאים ומתנים ולא לצרוח בחזרה. פשוט להגיד משפט אחד קצר, ברור ותקיף ולהתעלם ממנו עד שהוא נרגע. חשוב להתמיד בכך ולהיות עיקבית כי רק כך הוא יבין שהשיטה הזו לא עובדת יותר וחבל להשקיע בה אנרגיה.

אני אנסה זאת. תודה לך.