הרבה בכי והתפרצויות זעם.

שלום רב.
הילדה שלי בת שנתיים ותשע. הילדה עברה הרבה שינויים.קנינו מיטת מעבר שבהתחלה הסכימה לישון בה עם קושי.מגיל שנה ועשרה חוד' נכנסה לגן . אחרי חודש וחצי ילדתי ילד נוסף. אז התחיל בלגן שלם. הילדה התחילה להתעורר בלילות ולצעוק ולצרוח עד האובדן הקול שלה אי אפשר היה להרגיעה אותה. זה נמשך במשך חודש וחצי ואז פשוט נתתי לה לישון איתי ומאז זה ניפסק. חייבת לציין שבאותו תקופה גרנו אצל ההורים של בעלי בחדר אחד ביחד עם הילדים. לפני חודש עברנו דירה
בהדרגה נישינו להראות לילדה את הדירה כל פעם מתמאלת במשהוא חדש כמו סלון חדש כמו מיטה חדשה שלה כמו עיצוב חדר שלה בישביל שיהיה קל יותר לקבל מעבר לדירה. כש עברנו דירה הילדה מאוד שמחה שיש לה חדר משלה ומיטה והיא ישנה בה כל הזמן כמובן עם התינוק בחדר איתה ביחד.
דרך הגב היא מאוד קשורה אלי, לרוב היא רוצה רק אותי ואת הבעלי היא דוחה בתוקף.
לאחרונה התחילו עוד פעם התפרצויות זעם עם המון בכי וצרחות וצעקות נישינו לדבר איתה ולהסביר לה ולהתעלם ממנה גם לא אוזר כלום כש היא נירגעת היא אומרת משפט כמו:"אני רוצה להתנהג יפה או אני רוצה להיות ילדה טובה" . אבל היא חוזר לאותה התנהגות עוד פעם בלי שום משמעות. בבקרים קבוע כועסת גם עם קמה עם מצב רוח טוב ברגע שמקבלת שוקו היא מתחילה תהתצבן לכעוס ולבכות ללא סיבה .אתמול בערב כשהיתה אמורה ללכת לישון,התחילה להתנגד
לצעוק ולצרוח מכל הלב וכמובן לבכות וככה במשך שעתיים עד שהוצאתי אותה מהבית להרגעה