מרד גיל השנתיים

שלום חופית,
תנסי אם את יכולה לתאר את סדר היום שלכם ובאיזה דרכים את נוקטת כשהיא בוכה, למה היא מסרבת בדיוק ומה את עושה עם זה.

שלום,
סדר היום הוא מאוד פשוט - בבוקר היא קמה לפניי (אני כרגע בבית) והיא מגיעה אלינו לחדר בבכי . אני מציעה לה שתיכנס איתנו למיטה והיא "לא"רוצה" אז אני מנסה לשכנע אותה והיא מתעקשת. בסוף אנחנו נהיים חסרי סבלנות מהבכי ומבקשים ממנה ללכת להירגע בחדר והיא אומרת שהיא סיימה לבכות. היום אני כבר מבינה שאני פשוט צריכה מיד לקום אליה ולהתחיל את היום מתי שהיא מתחילה ולא להפך. מתארגנים ונוסעים לגן. אני מחזירה אותה מהגן בשעה 16:00 מגיעים הביתה ואז אני בדרך כלל צריכה להאכיל את התינוק, בעיקרון אין משהו מסודר וקבוע - היא מציירת קצת משחקת במשחקים שלה בסלון, אנחנו גרים במושב אז היא אוהבת להיות קצת בחוץ (אם מתאפשר ואיתי כמובן) , אני צריכה להכין ארוחת ערב, לקלח אותם, טיול עם סבתא באופניים (אנחנו גרים סמוך לאימא שלי), קצת טלוויזיה, בקבוק, סיפור, צחצוח שיניים. שיר ערש על הידיים שלי ואז אני שמה אותה במיטה, נשיקה ואני יוצאת - כמובן שכל זה במקביל לטיפול בתינוק ולהרדים ולהאכיל גם אותו... - היא מתחילה לבכות ולצרוח איך שאני מסתובבת ויוצאת מהחדר וקמה מהמיטה בבכי ודואגת שאראה אותה. איך שאני מתקרבת להחזיר אותה למיטה היא רצה בחזרה למיטה בבכי. אני רוב הזמן לא מדברת איתה בזמן ההחזרה למיטה - לפעמים אני נכנעת מחשש למצוקה נפשית ואומרת לה שעכשיו הולכים לישון ואימא בסלון.
כשהיא בוכה בלי סיבה אנחנו או מבקשים ממנה ללכת לחדר ולהירגע או שאני אומרת לה שכשהיא תסיים לבכות נדבר ואני ממשיכה בענייניי. אם זה בכי שיש על מה לדבר אז אני מסבירה לה מה קורה והיא מבינה ולפעמים מפסיקה מתוך הבנה.
היא מסרבת להרבה דברים בלי סיבה ברורה. היא מכניסה דברים לפה פתאום או בודקת גבולות וכדומה.
כשהיא לא מקשיבה ומשתמשת באלימות (אפילו מכות קלות רק כהתרסה) אני גם משתמשת בפסק זמן.
זה בגדול...:-)

שלום חופית,
לא כל כך הבנתי מה קורה כשאתם באים הבייתה אחר הצהריים והיא מציירת, מסתכללת בטלוייזיה או יוצאת החוצה ואת איתה. איזה סוג של אינטראקציה יש ביניכן באותן שעות? נדמה לי אם הבנתי נכון שאת בדרך כלל עסוקה במקבי עם התינוק באותו זמן, ול אכל כך הבנתי האם זה מאפשר לך לתת לה תשומת לב יותר אישית בחלק מהזמן. למשל לצייר איתה, לשחק איתה, ולא רק להיות ברקע כשהיא עושה את זה. אם זה לא מתאפשר, כדאי לחשוב איך לייצר מצבים כאלה, או כשהתינוק איתך והוא ו/או בנוסף לארגן זמנים שאחד ההורים לבד איתה מדי פעם, או על ידי גיוס עזרה מהמשפחה המורחבת או על ידי תאום חזרת האב מוקדם יותר מדי פעם. אחרת ייתכן ומה שקורה הוא שהיא בעצם אף לא נמצאת במרכז ההתרחשות ולא מקבלת התייחסות אישית שממוקדת רק בה, ולאורך זמן זה בלתי נסבל מבחינתה ואז היא גם לא מסוגלת להחזיק את עצמה יותר ומתפרקת בבכי וגם זו הדרך היחידה שלה לקבל התייחסות אישית, גם אם היא שלילית.
בנוסף כדאי שתחליטי על מה את מתעקשת איתה במסגרת המרד שלה ועל מה לא. עקרונית על מה שלא מסכן אותה ואחרים לא הייתי מתעקשת. חבל לבלות את כל היום במאבקי כוח. כמובן על רחצה, שינה וכו' חשוב להקפיד, אבל אני מתכוונת יותר על כל מיני דברים במהלך היום שאת טוענת שהיא מסרבת להם בלי סיבה ברורה ולא כל כך הבאת להם דוגמאות. הייתי מאפשרת לה את העצמאות שלה אלא אם כן, כאמור זה מסכן אותה.על מה שכן מתעקשים- צריך פשוט להגיד חד משמעית ופעם אחת בלבד שהבכי לא יעזור, וכשתרגע תדברו בשקט, ולעמוד בזה. אני מבינה שאת זה את מיישמת, אני מקווה שבעיקביות.
כדאי גם להימנע מנסיונות לשכנע ולנהל משאים ומתנים ארוכים - או שמתעקשים על משהו -ואז זה לא למשא ומתן או שעוזבים. אחרת זה מייצר מעגל של תשומת לב איפוא שאת לא רוצה לחזק את הדפוס.

היי,
ראשית תודה על היחס המעמיק והאכפתי :-)
אני מנסה לייצר זמן איכות איתה לבד מדי פעם - גם כשהתינוק ישן - היא מקבלת מלוא תשומת לב אפשרית. מדי פעם אני היא ובעלי מבלים איתה לבד. אבל בהחלט אולי כדאי להיות איתה לבד יותר.
הדבר שהכי מפריע לי, כי בסך הכל היא באמת ילדה מדהימה, זה הבכי כשהיא הולכת לישון - היא מקבלת יחס אישי בכל השכבה (אולי בגלל זה היא רוצה שההשכבה תהיה ארוכה ובלתי נגמרת ...אממממ) ועדיין בוכה בכי היסטרי כשאני יוצאת מהחדר. אני פשוט לא יודעת איך עליי לנהוג בעניין ההשכבה... לשבת איתה עד שתירדם (לא מתאים לי כיוון שזה הזמן היחידי שלי לעצמי...) או להמשיך להחזיר אותה למיטה בבכי במשך כ 45 דקות, או בכלל יש פיתרון אחר??
תודה

שלום חופית,
ההשכבה לישון וההתעוררות בבוקר הם בעייתים כי אלה זמני מעבר במהלך היום וזה קשה לכל אחד. גם לנו.
במיוחד קשה ההליכה לישון עבור תינוקת כי זה סוג של פרידה מהיום שמעוררת חרדה וקושי. ייתכן מאוד שבשב הזה את נותנת לה המון תשומת לב להרגשתך, אבל כבר כמהה שזה ייגמר. את זה היא מרגישה, ו"מנגנת" על זה.
תנסי לא לראות בזה משימה שחייבים לקצר, תני לה את הזמן שלה, את לחוצה כנראה לסיים והיא מרגישה את הלחץ שלך. ייתכן שזה לחץ שהיא מרגישה כל היום, כי באופן מסויים את מנסה לתמרן בין המשימות ולהיות יעילה והיא רוצה יחס רגוע יותר, לא כזה שנותנים על הדרך. תנסי לשחרר באותם רגעים. זה לא משהו שאת עושה אלא משהו שאת מרגישה והילדה חשה אותו. בדברים האלה, הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה לפעמים ולהיפך. כלומר ככל שלא תנסי לקצר, זה יהיה יותר קצר, באופן פרדוכסלי, כי היא תרגיש שאת באמת איתה והיא תרגע יותר מהר.