חברות "טובות"

שלום לך
אני שמחה שפנית אלי, יש לי כל כך הרבה לענות, שנתחיל?:

לעבור דירה בגיל 9, כיתה ג' זה קשה נורא. אבל, פחות קשה מאשר כיתות בוגרות, לכן - הנתק של החברה פחות משמעותי. החרם לעומת זאת = אלימות!!!!
אני עוברת בבתי ספר יסודיים עם תוכנית שנקראת "להחרים את החרם" הנושא בדמי!! אנשים שהחרימו אותם בבית הספר היסודי והם היום בני 50 עדיין זוכרים את הצלקת שהתקופה האיומה הזו השאירה בקירבם. אין לזה שום תרופה. הבת שלך סבלה, ובדרך מסוימת עדיין סובלת ממתקפות בלתי ישירות וישירות של דחייה. זה קשה מנשא, כהורים - הקושי מלווה גם בחוסר אונים של שאלות כגון:"מה אני צריכה לעשות?" "עד כמה להתערב" וכו'.
לפני שנה וחצי היה אצלי ילד בהתייעצות, ילד בן 11.5 שסבל מחרם טוטאלי של כל הילדים (בנים ובנות) בכיתתו, הוא אמר לי משפט שהולך איתי עד היום :"הייתי מעדיף להיות גרגר אבק ולא בן אדם, כי אבק לפחות מנגבים, אותי אף אחד לא רואה"!!!!!!!!!! תגידי לי את יש זעקה חזקה מזו??
מחריד בעיני.
הבת שלך צריכה אותך שם בשני אופנים:
1. לחזק אותה - לדעתי, הילדה השניה רואה בבתך כוח. מישהי שמאיימת עליה, ולכן היא כל כך עסוקה בהלהקטין אותה להעליב אותה ולהשפיל אותה. חשוב שבתך תבין שהמסע הזה הוא בדיוק בעוצמה של האיום. ההבנה תחזק אותה.
2. בהחלט יש מקום לדבר עם האמא השניה, לא בתוכחות אלא שיחת הבהרה משהו בסגנון:
נראה לי שיש אי הבנה בין הבנות, בזמן האחרון אני רואה שהן לא נפגשות מדברות וכו', יש לך מושג מה קורה בינהן?" שיחת גישוש ראשונית ודרכה תבדקי אם יש דברים שאת לא יודעת ואיך אפשר לקדם את הקשר ולא לריב.
בגיל שלהן, האמהות בהחלט יכולות להתערב (בכיוון של בניית קשר ולא הרס) ולווט לכוונים טובים.
בנוסף-
צרי לבתך מעגלי שייכות שונים: חוג(אפילו קצת יותר רחוק ממקום מגוריכם) שתתאמן בכישורים החברתיים בעוד מקומות ותספוג חוויות נעימות.
3. קחי את בתך פעם בשבוע לשעת הליכה משותפת ותספרי לה דברים על עצמך. אל תתחקרי או תשאלי עליה, ממש תשתפי אותה בעולמך - מהר מאוד תתפתח בינכם שיגרה של "שעת איכות" ואת תלמדי עליה דברים שביום יום אנחנו לא מספיקים.
בהצלחה
ואשמח מאוד מאוד אם תעדכני .
ענת זפרני