שאלה לסמדר

הי סמדר,
שאלתי מופנית אליך כיוון שאני עוקבת אחר תשובותיך זה זמן רב ומעריכה אותן מאד.

יש לי בן בכור שחגג 4 לפני מס' שבועות. יש לו אח בן שנה.
הבכור שלי ילד מקסים, נעים הליכות, רגיש, מביע אהבה (אומרים לי גם מהגן) אוהב ומוצלח במשחקי דמיון והמחזה, שר רוקד, ממושמע. ילד מתוק. כל האמהות בגן אוהבות אותו.
השבוע כיוון שאין מסגרות לילדים התארגנו מס' אמהות לקייטנת אמהות כל יום לוקחת אמא אחרת את הילדים אליה ומפעילה אותם.
לילדי יש בגן (אנחנו גרים במושב קטן ואין מבחר רב של ילדים) חבר אחד שאיתו אוהב לשחק והשאר בנות,, אבל באופן כללי הוא משחק עם כולם והגננת מאד מעריכה את זה ומדגישה את זה כחוזקה שלו כי הוא לא תלוי בילד אחד על מנת להיות "מאושר"ותמיד יש לו עם מי לשחק אם הוא רוצה.

אני יודעת שאת הילדים שנמצאים בקייטנת אמהות הוא לא כל כך אוהב, אך פעם לא נענה לשאלותי אם רוצה להזמין אותם או ללכת אליהם. יצא שיש בקייטנה 2 בנות שהוא חבר טוב שלהן ו3 בנים שהוא לא כל כך מסתדר איתם.
וכשהילדים היו אצלי גם הבנתי בדיוק למה הוא לא מסתדר איתם. הם וולגריים, מרביצים ומכים, צעקניים, מקללים, חוצפנים (גם לילדים וגם למבוגרים) ילדים ללא גבולות.(כן, אני יודעת שהם רק בני 4 אבל בכל זאת זה נראה לי מוגזם).
כיוון שבני הוא ילד בעל אינטיליגנציה רגשית מאד גבוהה ורגיש באופן כללי הוא בוכה בקלות כשנעלב ולא יודע כיצד להתמודד עם סיטואציות חברתיות של דחייה. (גם אני כזו, נעלבת בקלות).
כל פעם שהעליבו אותו או שרצה לעשות משהו ולא הצליח לסחוף אחריו את שאר הבנים המאד דומיננטיים הוא נעלב ורץ לחדר השינה שלנו -ההורים, ובכה .(שמענו אותו בוכה בסלון). לאחר שנרגע לבד או שהלכתי אליו וחיבקתי אותו הוא חזר והמשיך די כרגיל אבל יכולת להבין שהוא לא רוצה אותם שם ומבין שאין לו ברירה.
שאלתי היא האם יש מקום לחיזוק רגשי לילד? האם לעשות זאת לבד (כמו שאני עושה עד עכשיו בחיזוקים רגשיים על הצלחות, מחמאות והבעת אהבה, עזרה באינטראקציות חברתיות) או לפנות למטפלת ביצירה ותחומים דומים על מנת לחזק אותו?
הדעות של הגננת והפסיכולוגית בגן לא חד משמעיות, כלומר, הציעו לי ללכת אבל לא אמרו לי שהן חושבות שהוא חייב את זה.
חשוב לי לציין, שבעקבות סיבות שונות ואחת מהן היא המרקם החברתי המצומצם שיש במקום מגורינו אנחנו עוברים לישוב קרוב אך הרבה יותר גדול עם מבחר אפשרויות חינוכיות רבות יותר ואיכותיות יותר. אני חוששת שיהיה לו קשה עם השינוי.
אני מתנצלת על האורך אך ניסיתי להביע את עומק הענין, ואת הרגשתי הקשה בנוגע לרגישות שלו ששוברת אותי.
הילד כמו ילד, מבין את זה ולמשל כשהיה בקייטנת אמהות אצל אחד מהילדים האלה שאני יודעת שהוא לא מסתדר איתם התקשרתי פעמיים במהלך היום לשאול את האמא מה שלומו, והוא שאל אותי: אמא למה את מתקשרת כל כך הרבה פעמים?
אני יודעת שאני מעבירה לו חרדות חברתיות מילדותי (חרם וכד') אבל אני דואגת לו לכן אני פועלת כך.