ילדה בת 3 עקשנית

שלום רבקה,
קודם כל אין לי המלצות לענישה, כי כמו שראית ענישה לא עוזרת. אף פעםואם כבר אז רק לטווח קצר מאוד. היא רק משפילה את הילד. יש לכם ילדה עם אופי. עכשיו אתם צריכים לקבוע סדרי עדיפיות - מה חשוב לנהל סביבו מאבק ומה לא. יש דברים חשובים- שינה, רחצה, היא בודאי לא יכולה לקבל כל מה שהיא רוצה, וכו'. יש דברים פחיות חשובים. נסו להגדיר לעצמכם מה פחות קריטי, ושם מראש אל תתעקשו.
לגבי דברים שהיא רוצה וצורחת אם היא לא מקבלת - שם צריך להגיד לה פעם אחת בתקיפות ובצורה ברורה - החלטנו שלא, הצרחות לא יעזרו, כשתרגעי נדבר בשקט. ומאותו רגע לא להתייחס יותר לצרחות. גם אם צריך לקנות אטמי אוזניים. לא לנהל איתה דיונים, לא משא ומתן, לא הססברים, לא לצפות שהיא תבין, יש דברים שלא קשורים להבנה.
עכשיו לגבי תשומת לב, לא פירטת איזה תשומת לב אתם נותנים ומתי. חלק גדול משתומת הלב שהיא מקבלת, כך אני מבינה, זה כשהיא עושה צרות, וזה רק מחזק את הדפוס.
תנסו להקדיש לה זמן לבד, בלי קשר להתנהגות שלה, זה א פרס על תההנגות טובה או רעה, זה חלק מהצרכים ההתפחותיים של ילד, כמו שלא תמנעו ממנה אוכל אם לא מתנהגת יפה. חיזוקים על ציורים, על התנהגות שהי אכן טובה, ולהבעיר את המשקל בהתייחסות שלכם ממה ששלילי למה שחיובי, כך ההתנהגויות החיוביות יגברו והשליליות שפחות זוכות להתייחסות -יתמעטו.
אם אתם לא מצליחים, מסיבה כלשהי, כדאי לשקול פניה להדרכת הורים מסודרת, כדי לקבל יותר תמיכה והכוונה ספיציפית, כי זו משימה קשה.

תודה על המענה, לנושא חיזוקים ומחמאות לדברים שהיא עושה בהתנהגות ועבודות יש את זה מצידנו, היום לעומת זאת כאשר היא לא מקבלת את האיסור או רוצה לעשות מה שבא לה אני מודיעה לה שכאשר היא צורחת בבכי אנ ילא אדבר איתה אז היא בשלב מסוים נכנסת לאחד החדרים ונרגעת לבד, חוזרת אלינו כאילו שלא היה דבר, אני מסבירה לה על ההתנהגות שלה רק כשהיא רגועה, ישנו שינוי קטן מצידה אך זה ממשיך באותה המתכונת וכמעט בכל יום.
אני אנסה שוב את הדרךשהמלצת, תודה.

שלום רבקה,
קודם כל טוב מאוד שהתחלתם ליישם וטוב שיש שינוי גם אם הוא קטן. לא כל כך הבנתי למה את מסבירה לה בכלל, גם שהיא נרגעת. זה נראה לי מיותר. הרי הבעיה היא לא שהילדה לא מבינה, אלא שדרך ההתנהגות הזו היא מקבלת התייחסות. עצם העלאת הנושא שוב אחרי שהבעיה כבר עברה, מחזירה את הפוקוס לזה שהיא לא בסדר ומחזקת את הדפוס כי שוב היא מקבלת התייחסות בגלל הצדדים השלילייים שלה, אפילו שזה לא נעשה באותו רגע. אם היא חזרה לחדר, והפסיקה לצרוח, הניחו לנושא, ההסברים שלכם לא מקטינים את הסיכוי להתנהגות שלילית חוזרת אלא מגדילים אותו. אתם כאילו עושים משהו נכון ואחרי שהיא נרגעת מקלקלים אותו לעצמכם ולה. זה מיותר.