חרדת נטישה

שלום מורן,
יכול להיות שזה לא קשור להולדת אחותו, אך ההערה שהוספת קצת מפתיעה אותי - כלומר שהיחס אליו לא השתנה. הרי ברור שברגע שנולדה אחות - משהו הוא מקבל פחות - פחות יחס, פחות זמן, פחות משהו. ומה שעוד ברור הוא שאת מתקשה מאוד לתת לזה מקום, ולתת הכרה לכך שלפעמים דברים הם לא מושלמים, וכן, יש מחיר לזה שנולדה אחות, ואין באפשרותכם להיות הורים מושלמים שנותנים הכל אותו דבר כל הזמן. אני לא יודעת אם זה קשור או לא, אבל זו נקודה לשים לב אליה.
דבר שני, ייתכן שאין פה רק חרדת נטישה אלא דרך כלשהי שבה הוא מנהל אתכם.
ייתכן שזה קשור למה שהערתי לגביו קודם, במובן, שהוא חש כמה חשוב לכם שהכל יהיה הרמוני ובסדר ושהוא יהיה מרוצה ושלא יהיה שום קיפוח חלילה או טענה כלפיכם כהורים ואתם נורא מתרשמים אם הוא לא מרוצה מכך שיש לכם חיים משלכם כשהוא לא נמצא לידכם, וחשים על כך אולי אשמה, או סתם אי נוחות. יש שם רגישות שלכם שייתכן שהוא "מנגן" עליה.
בשלב הראשון הייתי מציעה לכם לחשוב על הדברים שאמרתי אם הם מתאימים לכם. בשלב השני הייתי מציעה לכם לנסות לא להתרשם מאוד מההיסטריה שהוא חוטף. לא לנסות לשכנע, לדבר, לנהל משא ומתן וכו'. אלא להגיד עכשיו אנחנו צריכים ללכת, אבל אין ברירה, ואנחנו מצפים שתתגבר, כי אתה כבר גדול. וללכת. לא להישאר ולתת לא לנהל את הסיטואציה. גם אם הוא ממש משתולל.
אם אתם לא מצליחים , אנא פנו להדרכת הורים מסודרת.