הבנות שלי

שלום לך יש לי 2 בנות אחת מהן מתגוררת אם החבר שלה בת 22 והצעירה בת 17 לי עצמי יש חבר 8שנים ואנחנו לא גרים ביחד קשה לי 2 הבנות שלי תלויות עליי בכל דבר הגדולה לא עושה דבר לבד אם זה ללכת לביטוח לאומי או ללימודים אני צריכה לרוץ ולעזור , וכן הצעירה אינה יוצאת בלעדיי לשום מקום, בפעם הראשונה יצא לי לצאת אם החבר יום אחד לספא כשחזרתי הגדולה התלוננה שייש לה ביטוח לאומי ב7 בבוקר הסברתי לה שקשה לי לנסוע איתה כי זה נסיעה מחוץ לעיר וחזרתי מאוחר ועייפה, והיא רק כעסה וניתקה לי את הטלפון ,כשחזרתי הבת הצעירה בת ה17 כעסה מאד שהייתה צריכה להשאר אצל הסבתא חצי יום כי נסעתי טרקה לי את הדלת ולא הפסיקה לריב או לעשות לי פרצופים ,אני תמיד עזרתי ותמכתי בהן אבל אני כבר בת 48 ואולי הגיע הזמן שלי גם לחיות קצת אך הן לא מאפשרות לי במיוחד הבת הצעירה ששוללת את החבר לא מתוך שנאה אלא מתוך קינאה ,אין לה חברות בכלל והיא צמודה אליי אני מרגישה כאילו יש לי 2 בנות בגיל 5 קשה לי ואין לי חיים משלי ,חוץ מזה שאני אלמנה מתקיימת לבד וייש לי המון עומס על הראש ,אני מרחמת על הצעירה כי היא בודדה תמיד ונשארת איתה ומוותרת המון למענה ,ולגבי הבת הגדולה שרק לוקחת ממני כסף שאינה עצמאית כלל וגרה אם חבר שלא טוב לה איתו ומסרבת לשמוע בעצתי הן לא מקשיבות לי ורק דורשות ודורשות אך לא עושות כלום למעני גם כשהייתי חולה התעסקו רק בעצמן ,יש לי חבר מאד מתחשב ומוותר גם על רצונותיו למעני ואנחנו כמעט ולא מתראים מה עושים להוריד אותן מהתלות הזאת בלי לפגוע בהן ושיבינו שמותר לי גם לצאת או לנסוע לבד לפעמים ,אפילו פרוסת לחם הבת הצעירה לא לוקחת לבד כל היום יושבת ומחכה שאני יגיש לה וגם הגדולה לא שונה רק שהיא לא כל היום אצלי אך כשבאה לאכול צהריים ואני מגישה אפילו לא מפנות את השולחן ,די אני נחנקת כל החיים גידלתי אותן לבד אביהן נפטר כשהיו קטנות נתתי הכל ואת כל כולי אך אני רוצה קצת לבלות ולחיות גם ,הצעירה לא נשארת אפילו לבד בבית וזה קשה לי מאד ,אנא עיזרו לי ,רוב תודות לכם שרית