בת 24-בעיה זמנית?מקווה ייפתר-דחוף!

איזה דבר הזוי ומוזר
כתבתי פה הודעה ואני רואה שזו שכתבה לפניי שרשור ארוך כתבה באותו השם ואותם פרטים שלי
הייתכן?

תודה

קוראים לי נועה אגמית,2 שמות....
לכן במכתב נקראתי אגמית(חתימה שלי)אבל רשמתי עצמי דווקא כנועה שיהיה רשמי...


שבת שלום

מחכה לתגובה

שלום נועה (אגמית),
יכול להיות שהשנה הלימודים קצת יותר קשים, וייתכן שאת דוחה את ההתכוננות למבחנים כי את סובלת מחרדת בחינות, או מתופעה שנקראת "דחיינות".
ייתכן שכדאי לך לפנות לשירות לייעוץ לסטונדט שהאוניברסיטה שבה את לומדת ולבדוק האם אכן את סובלת מהתופעות האלה, זה קורה להרבה סטודנטים.
אם כן, אז הטיפול בכך הוא יחסית קצר ופשוט.
אם לא, אז אוי כדאי לבדוק יותר לעומק מה הבעיה.
קצת נשמע לי שאת בודדה, יכול להיות שפיתרון טוב הוא לנסות ללמוד עם עוד חברים, זה מכניס למסגרת ולמשמעת וגם יותר כיף ויותר קל.
בהצלחה

היי סמדר
אינני סובלת מחרדת בחינות חלילה,אני יודעת מה זה...ושלא נדע...בה"ש זה אפילו לא בכיוון-להפך אני תמיד הגעתי למועדי א בכל ה3 שנים שלי ותמיד ב90 מאה תודה לאל,
אולי זה החום-אולי החדר הצפוף הקטן אולי רמת הקושי באמת למרות שזה לא מזיז לי כלכך..ואני כן לומדת טוב במהלך כל השנה
למה את קוראת חרדת בחינות ואיך מטפלת?אולי זה ל מה שאני מתכוונת...
דבר שני-איך משתמע מזה שאני בודדה
דווקא לא...אני יש לי המון חברות בה"ש,אנייוצאת בחמישי שישי שבת....אתמול יצאנו לטיילת אכלנו לזניה וכו,באיטלקית בת"א,עירינו.
רוב חבריי בבסיס סגור בצבא קבע או שבאונ רחוקה כמו ב"ש חיפה ואני בת"א...לכן נפגשים אחת לשבוע אך אני מקפידה מידי יום לפחות שעה שעתיים ללכת לצאת קצת בין אם לסבא וסבתא בין אם עם אחותי,עם שכנים חברים וכו-לבד זה לא מתאים לי...
אוהבת ללמוד לבד זה כן-אך זה בגלל שתמיד שלמדתי עם חברים הרגשתי שני מלמדת אותם יותר מה שזה עוזר לי ואז כולם קבלו ציון טוב על חשבוני והרגשת י טיפה לא פאר-זה מה שקרה בעבודות הגשה ובלימוד לבחינות הרגשתי שמשקיעה זמן ללמד אחרים נושא 1 מ12 למשל נתקעים בו כי הם לא מבינים ואז לא מספיקה ללמוד ונופלת אני אז הפסקתי..אם יש מקצוע שיש בחורה חרוצה שאפשר לסמוך אני דווקא כן עושה זאת למשל עשיתי זאת בביוכימיה שהיה כבד לכולנו והיה עמוס מצגות וחומר ואז למדתי כן עם חברה טובה אצלי בבית ואצלה.
איך עוד ניתן להסביר את התופעה הזאתי?אני באמת רוצה ללמוד-הנה -עכשיו ישבתי בחדר עם מאוורר(בית ללא אפשרות לחיבור מזגן)וקראתי 12 דפים מ40 בערך ב5 שעות זה מעצבן...פתאום הספק נמוך וחוסר רצון ....מאידך חשק עז ללמוד-רוצה-רוצה מאוד תמיד רציתי ותמיד עשיתי ותמיד הצלחתי ומאיין זה בא?אולי לקראתסיום התואר!?אוףףףףף
מה עושים?
באיזו דרך לפתור
יש לך אולי רעיון?
זה תמוה ומוזר הקטע הזה
שמעת על מקרים כאלו?

שלום נועה אגמית,
אני שמחה לשמוע שאת לא בודדה. חרדת בחינות זה לא דבר נורא ואיום. בכל אופן אם אין לך, אז את צריכה ללכת ולבדוק בייעוץ מסודר ממה מדובר כי קשה לענות בפורום באינטרט במה מדובר.

היי סמדר
רציתי עוד לשאול-מהי תופעת הדחיינות כפי שכינית אותה קודם,וכיצד מטפלים,
וגם לשאול כיצד לבדוק לעומק מה שאמרת-אם זה לא חרדת בחינות בדקי לעומק...איך ומה מו מי וכו?
ודבר אחרון-כפי שפרטטי באימל ההקודם לך...למה את חושבת שאני בודדה?למה זה משתמע ...פשו זה לא ממש נכון...וזה מלחיץ שמישהו חיצונית חושב כך...
לא לכולם יש חבר לחיים בגיל 24...מתי שהשם ירצה אז זה יבוא...מי יתן אולי הראשון יהיה גם האחרון-בית וילדים ומשפחה זה דבר מאוד חשוב שכל בחורה רוצה להקים...אל דאגה
בעה"ש אופטימית..יהיה טוב

שלום נועה (אגמית),
תופת הדחיינות הי אתופעה שבה רוצים כל הזמן לדחות מטלות. זה נובע מחרדה מתהמודדות עם החומר בדרך כלל.
אם את פונה לייעוץ לסטודנט, ושם מתברר שאת לא סובלת מחרדת בחינות או מדחיינות, הרי ששם באמצעות הייעוץ אפשר לברר יותר לעומק מאשר אפשר בפורום הייעוץ ממה נובע הקושי שלך.
התרשמתי שאת בודדה, כי לא שמעתי מהתאור שלך שאת מבלה עם חברים ונשמע לי שאת מתמודדת מאוד לבד ואין לך עם מי לחלוק. אני ממש לא חושבת שאת חייבת בן זוג או משפחה, אף אחד לא חייב באף גיל. עדיין, בלי שום קשר לזה, נראה לי שיותר נעים ללמוד לבחינות ביחד. זה הכל, זה כל מה שהתכוונתי, אין צורך להילחץ:-)

שלום סמדר
קודם כל תודה רבה לך על ההתייחסות
אני מקווה שלא התרשמת ממני לרעה אלא להפך לטובה.
יש לי חברים-אם כי מעטים
היולי 3 חברות ממש הכי טובות מגיל ילדות-1 מהן נסעה להונגריה ללמוד רפואה-מה שאני בחרתי לעשות בארץ וניתקה קשר מלבד אימל אחת לשנתיים בקושי,
אחת מהן לומדת בב"ש עברה לשם ולא חוזרת תלאביבה ובקושי שומעים ממנה
1 מהן טסה לאמריקה גם כ ן ללמוד רפואה
זה היה חלום של ארבעתינו להציל חיים וללמוד רפואה-גם היינו במדא ובצבא במלחמה...
מאוד מאוד חשוב לי להצליח במקצוע שלי.אני נורא אהיה עצובה אם זה לא יקרה
אולי יש משבר סמוי שאינני מודעת לו-בגלל שאין לי חבר והחברות הכי טובות עזבו ונעלמו,אולי בגלל החום והחדר הקטן
\מקווה מאוד שזה לא חרדת בחינות
דחיינות האמת היא שלא אופיינית לי וזה מוזר לא שמעתי על זה אף פעם-להפך מאופיינת בה"ש בחריצות ותמיד עושה בזמן ולפני הזמן הכול ומצטיינת בזה...
(כמובן חלילה לא רוצה שישתמע משיחה זו כל סימן של יוהרה או שחצנות כי זה רחוק ממני...בבקשה...
אז בקיצור-אאם כבר פותח תאת הקלפים-שירן רינת ואוסנת היו לי חברותי הטובות משך למעלה מעשור
-פרח הייתה שכנה שלי,היא הייתה ישנה אצלי אוכלת אצלי יוצאת איתי ואני אצלה-היינו ממש כמו אחיות בנות בית זו אצל זו מלבד ה3 שסיפרתי לך שהן עמיתות לסיה"ס ולשכונה..
פרח לא הייתה תלמידה טובה והייתה גם שובבה אך הייתה באה מבית חד הורי אביה נפתר שלא נדע שהייתה קטנה ולכן אימצתי אותה כחברה הכי הכי טובה ובהכול הייתי לצידה...יום אחד היא פשוט נעלמה...לא ראיתי אותה יותר(אני מדברת על חברה שהייתה בקשר יומיומי 4-5 שיחות ליום והייתה אצלי רוב הזמן).אחיה אמר שנסעה לצפון להכיר חברה חדשה ושרוצה לנתק קשר עם כל עולם התלאביב ומאז נעלמה.הוא טען שהיא בסדר אך החליפה אלפונים ועשתה אותם חסויים ולא רוצה קשר עם הסביבה.
דבר נוסף,תמיד הייתי חברותית מאוד וע היום-תמיד הייתי בחוגים,נוער שוחר מדע,פעילויות,התנדבויות,חניכה והדרכה וכיוצא בזה.בה"ש מאז ומתמיד מאוד פעילה וחברמנית.אם זו הייתי משקיעניתוחרוצה והתרחקתי מתופעת ילדי הרחוב שהייתה נגררת בכתה שלנו לרדת עד אל תוך הלילה למטה שהייתי בתיכון-הורי לא הסכימו לזה ובצדק מודה להם עד היום על כך
אחכ בצבא הכרתי עוד מלא חברות-בתום השירות כל אחת הלכה לדרכה ורובן כמובן בגל ששירתתי צפונה היו צפוניות כך שמעט מאוד קשר נותר אלא עם 1 או2...קשה מאו כשאת מרכזניק מלבד אימליים ופייסבוקים לשמור על ט'צ...מה זנקרא\בקיצור עכשיו באונ יש כמה וכמה חברים עמיתים למקצוע....זה לא שאתה לבד
רק שוב-רוב חבריי ממוקמים רחוק ולכן מרבה להיות בבית עם המשפחה עם החברים ומידי פעם בסופשים לצאת ולהיות עם חברה...אך מעט...
אני מקווה שזה לא נקרא בדידיו תאני בןאדם מאוד חברמ...לא רוצה שישתמע הפוך...
ולנושא הבא-לגבי הבחינות....תופעת הדחיינות נשמעת תופעה מעניינת-ממה זה בא?למה כמה איך?האים זה כאשר בן אדם דוחה רק בחינות או את הכול?
המשך אימל2

המשך:
אני מה זה מקווה סמדר-לבוא ולכתוב לך בעה"ש ב"נ בעוד זמן מה שכל מועדי ב הסתיימו בציון גבוה...
אני בן אדם מאמין-ומאמין מאוד...אמן סלע שכן יהי רצון...
האים התופעה הזו נראית לך מוזרה או חריגה-בענין הלימודים,בענין החברים?
זה קצת מלחיץ אותי..
גם שאני נעשיתי כזו...ושוב-יש רצון-ורצון עז...ועדיין שומרת קשר למדא ללימודי מדע לסרטימדע להכול.ץ...
יש לי סבא עד120 שיהיה לי בריא אמן!מסבירה לו על כל הצילומי רנטגן שלו...הלכתי לתערוכת עולמות גוף למרות שזה גופות...כל מה שנקרא רפואה מדע נמשכת אליו-מתנדבת עם ילדים...מאוד אוהבתאת זה -תפור עלי רפואת ילדים-מוקוו ה מאוד להגיע לשם
בקיצור...אבל צריך ציונים
איך את מסבירה את ההצטיינות17 שנה ברצף ואז פתאום בום...מעין נפילה דווקא כשצריך ציונים הכי גגבוהים בליבת התואר הכבד הזה שנקרא מדעי הרפואה?
האים נתקלת במקרים כאלו אצל עו ד אנשים-ואיך טיפלת?
מה את מציעה לעשות?
האים יש לך גם דרכים לפתוח חברה חדשה או לתת דרכי התנהגות מסויימים בחברה ,כדי שחברתית אצליח יותר,חוץ מחוגים,התקרבות לאנשי ם וכו?
תמיד תמיד הייתי חברמנית ופתאום כש3 -4 חברות הכי טובות עזבו כאילו"חרב עולמי"-בכוונה מקצינה אבל יש פעמים שהגעגוע אליהם זה חסר נורא ואני לא הצלחתי להכיר חברים יותר טובים מהם...
עד היום...
אבל מקווה בעה"ש שיהיה בסדר ואדע להכיר כמה שיותר אנשים ויהיה לי חבר ויהיו חברות וחברים ויהיה בסדר
אני מקווה שתוכלי לעזור
אני מה זה מרגישה לא משהו עכשיו-כואב לי שקורה ככה
אני לא צריכה יעוץ פסיכולוגי או משהו כזה-בעצמי אפילו לומדת חוגים בפסיכולוגייות השונות במסגרת לימודי רפואה...
פשוט רוצה עצה חברית ככה מלב אל לב...
כבעלת תואר מכובד,כאמא,כצופה מהצד,כאיש צוות כמה שרק תרצי-איך היית נוהגת אם זו הייתה ביתך/חברתך/ וכו מה היית מציעה
תודה רבה רבה הן על הסבלנות הן על התייחסות לכל שאלה שהפניתי פה
תשובותייך חשובות לי\שוב תודה סמדר
כל טוב

שלום לך,
נועה, את בסדר גמור, הכל בסדר. נראה לי שפשוט מה שקרה לך הוא שפעם ראשונה בחיים משהו לא הולך לך כמו שאת רגילה. עד עכשיו כנראה הכל הצליח. את לא רגילה לזה ואת לא מכירה את עצמך ככה, לא מבינה מאיפה זה בא ואולי יש לך דאגה שמשהו לא בסדר.
האמת היא שיכול להיות שמה שקורה לך הוא דווקא טוב. בן אדם שכל הזמן הכל מצליח לו - לא מתמודד אף פעם עם כישלון, ואת זה גם צריך לדעת לעשות. לומדים מזה המון דברים. כשתהיי רופאה, לא הכל יצליח לך, גם אם תעשי הכל 100 אחוז. ומה תעשי אז? איך תתמודדי?
טוב מאוד שזה קורה וקורה עכשיו.
זו הזדמנות בשבילך להכיר עוד חלקים בעצמך ולהכיר את עצמך במצבים שאליהם את לא רגילה.
חרדת בחינות זו לא מחלה, דחיינות לא קשור לעצלנות או לחריצות אלא לחרדה ובכלל להרגיש מצוקה ולחפש עזרה פסיכולוגית זה לא אומר שאת לא בסדר.
לדעתי כל אדם זקוק לפסיכולוג בתקופות מסויימות בחיים, פנייה לפסיכולוג דווקא מראה על בגרות, על אחריות, ועל הכרה בזה שאני לא מושלם, מותר לי להרגיש חרד לפעמים, או עצוב, או בודד או סתם לא להבין מה קורה לי, ולסמוך על מישהו מנוסה שזה המקצוע שלו לעזור לי.
יותר מזה, אני חוושבת שמי שמתעתד להיות רופא חשוב מאוד שיתנסה בטיפול פסיכולוגי, כי זה עוזר להכיר את עצמך לעומק, מעבר למה שלומדים בקורסים לפסיכולוגיה, ולמי שעובד עם אנשים זו התנסות מאוד מאוד חשובה.
אני מציעה לך לפנות לשירות לייעוץ לסטונט באוניברסיטה שלך, בלי בושה. הטיפול שם מסובסד. ולהתחיל שם בירור יותר מעמיק - מה קורה לך בדיוק, למה דווקא עכשיו, וכו' ולאט לאט גם יסתמן, כך אני מאמינה, הפיתרון.
בהצלחה.

טוב,
שלום סמדר,
תודה על ההתיחסות,
תשובתי היא כזו,
יותר נכון כמה דברים להסביר-ולהם אבקש התייחסותך,
זה לא הנכשלים הראשונים שלי,
במהלך השנתיים הללו היו מלא מועדים שקבלתי מהם נכשל ואז עשיתי מועד ב והגיע 90-100 כי דחפתי עצמי ללמוד וללמוד טוב\אחת הבעיו תהיא שיש לך 17 בחינות בתוך שלושה שבועות-5 מבחנים בשבוע 4 בשבוע או 2 באותו יום או יום אחרי יום ואז למעשה כשאתה צריך ללמוד בקורס רפואי למשל 3 קלסרים מלאים של 100 עמוד ואתה מספיק רק חצי אתה נופל ונכשל,כשלפעמים ולרוב ממוצע הכתה נושק לנכשל...
את מבינה סמדר?זה לא שהכול הצליח לי בחיים...בביהס התיכון זה יחסית "קל" כי יש לך מורים שתומכים ולוח מסודר של בחינות לא רבות וכו,ביסודי קלי קלות בצבא אין בחינות וכו למרות שגם שם הגעתי להצטיינות יתרה,וקבלתי אות במלחמה..
בקיצור אני מה זה לא בן אדם מושלם-לא שואפת למושלמות ולא מאמינה בה...רק אלוהים הוא מושלם..לדעתי לפחות.
אני רק פשוט רוצה לדעת כיצד לנהוג ומה לעשות
השירות הזה שאת אומרת באוניברסיטה אצלינו דווקא לא ידוע לי...אבל אני לגמרי מאמינה שאני לא צריכה אותו...
מה שכן-רוצה מאוד להתייעץ בדבר טיפים ממך-גם על התנהגות עם חברים
אחרי שאתה מאבד 4 חברים הכי הכי טובים ונשאר כמעט ללא חברים-ברור שיש יחסי אנוש וכו אבל לא כמו חברים טובי םשל בית
לפעמים אתה מרגיש שאין לך כלכך עם מי לצאת ולבלות פרט לאחד 2 שכשהם לא יכולים אתה תקוע...לםפעמים אתה מתגעגע למה שהיה אז...
באלך שיהיה לך כבר חבר ואתה מתקשה למצוא-כי אתה ילד טוב,כי אתה ילד של בית כזה ולא רוצה להיות היום כמו כל השאר-בארים פאבים תולעות לילה של מועדונים,אני מהילדים הטובים של פעם-ילדי בית בה"ש...ככה חינכו ואיני חושבת שזה רע...תקני אם טועה
אז בקיצור-מרגישה עכשיו כאילו חרב עולמי,חברים טובי םבקושי 1-2 וכולם רחוקים,חבר טרם יש,הלימודים פתאום החשק ירד-אז מה כבר נשאר ממני
אוף
לעצתך אודה
כל טיפ וכן כל התייחסות לכל דבר שכתבתי יעזור
להכול-לגבי 3 המיילים האחרונים...
תודה

שלום נועה,
תראי, לפעמים יש תקופות בחיים שמסתיימות, זה כואב ועצוב,יש געגוע וזה טבעי, אבל כל סוף הוא התחלה חדשה, ואת יכולה וצריכה למצוא דרכים להתיידד עם אנשים חדשים, בכיתה, בקפיטריה, בסיפריה, בבריכה וכו'.
בטוח שיש אנשים נחמדים וסולידיים כמוך שישמחו להכיר אותך ולהתיידד איתך.

שלום סמדר
תודה על המחמאות,
אני אנסה כמובן
אני מנסה כל הזמן
מקווה ילך
קרה איזה קטע לא נעים שנה שעברה בכתה,
אנחנו כתה מאוד מאוד גדולה-מחזור של יותר ממאה חמישים איש השנה,
ומה שקרה כולם חברים של כולם וכולם מכירים את כולם
הייתה איזו עבודה עם משקל מאה אחוז ציון ובפירוש כתוב היה שכל חשד העתקה ייפסל לכל הצדדים ויחשב עבירת משמעת עם העפה מהאוניברסיטה
ישבתי על העבודה למעלה חמודש וחצי ובסוף ביקשה חברה לכתה להעתיק,ברגע שאמרתי לא,אמרתי שאני מוכנה לשבת איתה אחהצ ולעזור לה פרט לפרט לסייע למצו א חומר לעזור בתרגום האנגלית וכל מיני אך לא לתת מן המוכן את שלי כי זו עבירה ואינני מוכנה להזיק לי ולה בייחד,
אז היא שנחשתבת שם למלכת הכתה כמו שאת יודעת...גרמה לחרם כתתי שמאז קיים עלי כבר שנה וחצי...
יש מספר אנשים טובים שלא התייחסו לחרם הזה ועדיין ידידים אבל הם ידידים בשקט ובסמוי וזה נורא מרגיז...אתה חבר אמיתי או לא חבר?אני ממש מרגישה שנה ג רפואה גנון....פשוט גנון ...לעיתים אנשים מתנהגים יותר מידי בצורה מזוויעה
אני מסנה לשנו תאת עצמי-לפעמים אולי להיות גמישה יותר,לעזור יותר,לתת יותר,אבל אני לא יכולה יותר ממה שאני יכולה,ואני עושה מעל ומעבר לכולם עוזרת נותנת וכו אבל לעיתים נפגעת מזה\באיזו דרך את מציעה לנסות ולעבוד על עצמי ולשפר את עצמי?האים הבעיה היא בי?
אני מאוד זקוקה עכשיו לחברים,לחבר,להצלחה בלימודים
הלימודים היו ועדיין כל חיי או לפחות חלק חשוב וגדול מאוד בחיי אחרי משפחה ובריאות...ואם עכשיו גם זה אין אז מה נשאר?
לא חבר לא חברות טובות לא משפחה?
תמוה\מה עושים?
בברכה
תודה סמדר
פשוט תודה

שלום נועה,
אני לא מספיק מכירה אותך כדי לדעת אם הבעיה היא בך או לא. טוב שלא נתת לאותה בחורה להעתיק. כל הסיפור נשמע קשה מאוד, חרם זה דבר מאוד קשה. בכל אופן יש אפשרות להתחבר גם עם אנשים מחוץ ללימודי הרפואה - בספריה בקפיטריה וכו'.
אני מקווה שעם הזמן גם תצליחי להתברג טוב יותר מבחינה חברתית גם בכיתה עצמה.

שלום סמדר
כמה דברים שאני יכולה לספר לך על עצמי-עלמנת שאולי כן תוכלי לזור ולסייע וכן תכירי אותי יותר מקרוב,
אני בחורה חרוצה,אחראית,אוהבת מאוד לעזור לכולם,שקטה,ביישנית,חברמנית מאוד,וכדומה עוד רבה תכונות-סבלנית וסובלנית מאוד מאוד..יודעת להקשיב.
בגן תמיד היו לי מלא חברים-תמיד ההורים הקפידו לקחת אותי לחברים ושאני אביא הבייתה אלי חברים,תמיד עשו לי מפגשי חברה,לקחו אותי ורשמו אותי לחוגים ועוד
בביס יסודי אותו כנל
היה איזה קטע לא כיפי כזה של חרם שתמיד עושים על איזה ילד מסכן שנתפס קורבן ביסודי גם כי הייתי ביישנית וכו אך תמיד מצאתי חברים מכתות מקבילות שכנים מכתה מעל כתה מתחת וכו ככה סיימתי בהצטיינות ביס ועליתי לתיכון
בתיכון היו לי מלא חברים-אוור אוור-גם מהכתה וגם מחוצה לה,גם שם באמצע כתה יאו יא לא זוכרת כבר מאותן סיבות של כל מיני חברה קנאים וכאלו...עשו חרם לא נעים אבל אחכ אט אט הם הבינו מ אני ומה אני והייתי חזקה והתמודדתי תמיד דווקא כן יצאתי לטיול נתי גם אם הייתי לבד באוטובוס כן יצאתי עם חברים כן הלכתי למסיבות כתתיות דווקא-אפילו שהייתי לבד-אבל תמיד תמיד תמיד מצאתי חברה -אם לא בכתה שלי אז במקבילה ואם לא שם מעל ומתחת!
היה לי טוב.
בצבא היו לי מכל מקום מלא חברים גם בטירונות גם בסדיר.הייתי סהכ במשרד עם כמה בנות שתמיד יש קנאה ותחרות על מי תעשה יותר תורנות מי תבוא מוקדם מי תישאר מאוחר תמיד ניצלו אותי ונפלתי קורבןעדיין תמיד מצאתי חברים מסביב דרך חדר אוכל דרך תורנויות דרך בנינים אחרים דרך כל מיני ...ואף פעם לא התלוננתי...כמו כן בצבא ובכלל ביסודי תיכו ןתמיד היו לי את אלה הביתיות שסיפרתי עליהן קודם לכן-תמיד הייתי מוקפת חברה ולא התרגשתי משום חרם או התנהגות רעה של אחרים כלפי,הכוח שלי היה ההצלחה בלימודיםף,משפחה חמה ואוהבת ושכנים טובים וחברים טובים מהצד...
באוניברסיטה שנה רשונה כך היה כולם אהבו אותי עזרתי לכולם נתתי לכולם נפגשתי אחהצ עשו לי גם מסיבת הפתעה ביומולדת וכל מיני
גם פה לצערי רדף אותי החרם המטומטם וזה היה פעם גם במקום עבודה שעבדתי בו 3 חודשים לפני צבא אותי ואת עוד חברה עשו עליה ככה ניצולים וחרמיםפ
אבל זה רק בגלל שאנחנו ילדות טובות של בית\
אני חונכתי טוב.למזלי דור העבר..שאני כה גאה בו-לא אוהבת בה"ש לא מועדוני לילה לא פאבים בארים לא התקהלות רחוב,לא סיגריו תלא שתיה חריפה לא אוכל חריף כדומה...בה"ש...
אני שואלת אם הבעיה היא בי כי כל אותן מסגרות בהם הייתי תמיד בגלל שהייתי הטובה והחומודה ניסו לנצל(לא תמיד הצליחו אך זה דיי פוגע רגשית גם שאני חזקה ומנסה להיות עור של פיל וכן יצאתי לטיולים וגדנא ומסיבות כתתיות ובעלו תפוטנציאל חברה גם אם לא עם כתתי שלי אלא עם המסבבים)ובגלל זה תמיד רדפו והייתי קורבן..
מנסה לשנו תעצמי אולי אני לא טובה...אני רק לא מבינה איפה-יש לי בטחון עצמי,סבלנו תוסובלנות נכונות לעזור הקשבה כבוד לחבר ולאזרח בסביבה ומה רק לא...משגע...
עכשיו...המשך הודעה2

המשך:
אז עכשיו שבה"ש מסיימת אוטוטו תואר ראשון בציפיה לעלו תהלאה לגבוה ביותר,
כשאין כמעט חברות ואין חבר עדיין ולהורים שעובדים קשה(גרה בית)לא תמיד יש סבלנות ויכולת קשב וכו...בצדק...וגם הלימודים-זה שובר אותי
אז מה את מציעה בכל מקרה לעשות
איך לנהוג איך להתנהג
איך לא להשבר
איך להיות טובה יותר בלי שזה יפגע בי -איך להשתנות
מקבלת כל ביקורת בונה
אני כזו
יודעת להקשיב-פחות נותנת ביקורת לאחר אבל יודעת להקשיב לשלו

מקווה לעזרתך
ממני
אגמית..
הפעם בשם הזה

ותודה על הכול...

סמדר בוקר אור
ראיתי שדילגת על ההודעה שלי,
ולא הייתי בטוחה אם זה כי לא הספקת לענות או כי התפספסתי משם

שיהיה לך יום מקסים
אודה להתיחסות

אגמית(נועה)

שלום נועה,
תראי, אם הנושא של החרם חוזר בחייך מספר פעמים, אז כנראה שכן יש קושי חברתי שקשור אלייך. מהו אותו קושי, אני לא יכולה לדעת דרך הכרות בפורום, כמה שתנסי לפרט לי זה לא כמו להכיר בצורה מסודרת, דרך טיפול.
לכן אני חוזרת וממליצה לך לברר לגבי טיפול. נראה לי שהבעיה כאן היא קצת יותר מורכבת ולא נכון להמשיך ולהתייחס אליה רק בדרך הזו, פה.
גם נשמע לי שאת כרגע במצוקה מאוד גדולה ומגיעה לך עזרה יותר רצינית ויותר מסודרת.
אשנח אם תנסי לפנות, ותעדכני אותי אם זה הצליח או אם יש בעיה ואנסה לכוון אותך יותר.
בהצלחה.

שלום סמדר,
אז ככה,
לגבי טיפול-להערכתי אין זו דרך הנחוצה לי,כיוון שאני מודעת למספר דברים ממאוד מאוד קריטים
אז א-בכל מקום בו יש חברה,תמיד יהיה מישהו רע שינסה לקלקל,
בכל חברה יש את הילד הטוב-הביישן החרוץ החברמן-שינסו לרמוס ולקלקל לו מקנאה
אני גרה בעיר בשכונה שאנשים בה הם לא מי יודע מי ומי,בה"ש אני באה ממשפחה טובה ומחונכת ומחנכת,
האנשים שלמדו איתי בביה"ס התיכון היסודי וכן בבסיס הצבאי בו שירתתי קרוב לביתי,הם אנשים ש90 אחוז מהם הם אנשים לא רוצה להגיד תת רמה חלילה או לזלזל אבל,יש המרבים לקנא,לנבל את הפה,להתנהג בכל מיני צורות משונות
בכל מקרה-לא טיפוסים שאהבי,או אני אוהב.
דבר נוסף,אני מאוד לא מבינה,יותר נכון מודאגת מזה שאת חושבת שאני במצוקה.אינני במצוקה חלילה,
אני פשוט לא מבינה רוצה לדעת לברר אם נראה לך שיש עוד מצבים בהם סטודנט,לרפואה,בעל ציונים מאוד מאוד גבוהים השבח לאל,ילד טוב מבית טוב אחראי חרוץ סלבני עוזר לזולת וכו-נתפלים בו כלכך בכל מיני מקומות אליהם הולך...
הקטע הוא שלרוב זה מכל מיני סיבות
נגיד ביסודי-אז החרם החל בכתה ו אנחנו אז היינו א עד ח טעד יב,זה החל בגלל שהיו לי משקפיים וקינו אותי משקפופרית ואז הייתי מקבלת מאיות בשפע והכתה הייתה תת רמה אז שקבלתי מצטיינת כתתית נתםלו לי וכו,
ככה זה היה אבל התמודדתי עם חברים אחרים מכתות מקבילות עם הרבה בטחון עצמי ודחיפה כן לצאת לטיולים שנתיים כן ללכת למפגשי חברה כן להמשיך וללמוד וללכת בדרך הטובה ולא להיות ילדת רחוב כמו השאר...אגב מיסודי זה חברה 1 שלי אשת מחשבים בכירה וכל השאר שלא נדע ולא נדבר חלילה לאן הגיעו היום...
בתיכון:החרם היה בגלל שהייתה חברה טובה שלי כל כתה ט (תיכון אצלינו זה היה ט-יב),וחברה נאמנה וכולם אהבו אותי ואותה וכו-ובכתה י אמא שלה חלתה שלא נדע והייתי לצידה ברגעים הכי קשים הייתי כל יום אצלה ואיתה ואז כל השאר בכתה חשבו שאני כל הזמן רק איתה ועשו עלי חרם ועזבו אותי וגם נידו אותה ...מסכנה...היא פרשה כך ממסגרת לימודים בכתה י...והיו םאנו כבר לא בקשר אל מאחלת לה כל טוב והצלחה
בצבא...זה היה בגלל שהמפקדת שלי היא הייתה דודה של אחת הבנו תאו ויטמין פי פרוטקציה וכל התורנויות והענינים נפלו עלי-אבל תמיד תמיד הייתי מוקפת חברה-הכרתי בנות חדשות הכרתי חברים מאגפים אחרים מחדר אוכל ממטבח מתורנות וכו אף פעם לא הייתי לבד...שהשתחררתי תמיד היו לי ...לא 1 אלא 12 13 חברות טובות טובות תמיד יצאנו בילינו נהנינו וכו
עכשיו באונ החרם הזה קרה רק בגלל השטות של החוסר רצון לתת להעתיק עבודה רפואית שישבתי עליה ימים כלילות חודש וחצי כמעט וקבלתי מאה...בה"ש.
\בקיצור אז החרם-תמיד הייתה לו סיבה וזה רדף אותי אך הצלחתי לצאת מזה..תמיד מוצאים קורבן חלש וטוב ומזלזלים ומלגלגים...
הקטע הוא שחשבתי שת"א אונ טובה ויש שם אנשים על רמה...נראה שלעיתים טועים...לא כולם רעים אך רוב חבריי אינם מהכתה אלא מחוצה לה...המשךב2....