אמא מודאגת

שלום
אני אמא לילד בן 6 בכיתה א', שיש לו הרבה כעס, שנאה ותסכול.
היינו במשך שנה בטיפול אצל עובדת סוציאלית, אבל היא עבדה בעיקר איתנו ולא עם הילד.
היא הציעה לנו להשאיר אותו גן או לשלוח אותו לחינוך מיוחד. לא עשו לו אבחון, אבל לדעתה הקושי שלו הוא נפשי, רגשי.
כרגע אנחנו מחכים לתשובה של מרכז שמטפל בילדים מעל גיל 6.
הוא ילד מאוד חכם, בדרך כלל ילד טוב ויש לו רגעים שהוא רגוע ושקט ופשוט תענוג.
בכיתה הוא מתחצף למורים, כועס על הילדים, ממש שונא אותם וגם מרביץ להם, כל היום מסתובב בחוץ.
הוא חולמני, כל הדברים שלו מפוזרים, המחברות והחוברות שלו ריקות לגמרי. אני מסדרת לו כל פעם את התיק הוא לא מצליח לבד.
אני יושבת איתו כל יום על מה שהם למדו בכיתה וקשה לו לשבת, אבל הוא יושב ועושה את השיעורים וזה לוקח שעות,אבל עם הפסקות כמובן.
הוא כל יום בוכה שהוא שונא את הכיתה שלו, הוא אומר שקשה לו והוא לא רוצה ללכת לביה"ס.בכיתה שלו יש 34 בנים.
הוא מרגיש שהוא נמצא בגיהנום, שהוא מרגיש שהם עושים לו הרבה רעש. המורה מתלוננת שלפעמים יש שקט
והוא צועק או מסתובב מתחת לשולחנות. יש לו קושי במוטוריקה עדינה, אז לכן קשה לו לרשום הרבה והוא מתחיל להתעצבן ולצעוק.
הוא אומר שחבל שהבאתי אותו לעולם והולך למטבח לקחת סכין ולחתוך את עצמו.
נתתי לו עונש כבר שבוע אין מחשב וטלויזיה, שזה הדברים שהוא הכי אוהב, אבל כלום זה לא עוזר ההיפך, נהיה יותר גרוע.
אני מחכה לפגישה של יועצת ביה"ס, דיברתי עם מנהלת ביה"ס ואמרתי לה שלא יתכן שהילד יסתובב כל היום בחוץ.
והיא אמרה לי שביה"ס זה לא גן והם לא יכולים לרדוף אחריו כל הזמן.
הוא נכנס לכיתת בנות כמה פעמים מתוך בחירה שלו והוא ששם רגוע ושקט יותר מהבנים, שם הוא ישב, למד, הקשיב והשתתף.
אלה הפעמים היחידות שהיה במחברות ובחוברות משהו.
מה עושים במקרה כזה, לא בא לי להעניש אותו וגם לא בא לי לקחת אותו לביה"ס כי הוא ממש ממש מתוסכל.
ממש לא יודעת מה לעשות