בן שנתיים ו-3 חוד'

לבני בן השנתיים ו-3 יש רגרסיה בהתנהגות -לאחרונה הוא נצמד מאד למוצץ, בוכה מכול שטות וגם מקנא נורא לאחיו בן ה-7 חוד'.
חשוב לי לציין שאחיו נולד אז ב-3 חוד' הראשונים היתה התנהגות די דומה לעכשיו אבל בהדרגתיות הוא די חזר לעצמו והיה נראה שהוא מתחיל אפילו לאהוב את הרעיון שיש לו אח קטן.
לא ברור לי מה קרה בשבועיים האחרוניים שנראה שאין לו שום גבול- הוא מכה את אחיו וסתם ילדים בפארק, הוא צורח על ילדים, במשחקיה הוא רוצה לעצמו את כול המשחקים וצורח על מי שמתקרב (גם אם מדובר בילדים גדולים הוא לא ממש מפחד).
אני גם מרגישה שאני מבקשת כול דבר עשרות פעמים וזה גם לא עוזר, מסבירה כול דבר בכמה וריאציות ולא עוזר- יש טעם באמת להסביר ולבקש כול דבר כ"כ הרבה פעמים? פעולות כמו ללכת להתקלח, לסיים לשחק בפארק, לאסוף את המשחקים, לא לזרוק אוכל על הריצפה,לא לקרוע את הספרים....
אני ממש משתדלת לא להעיר ולכעוס על כול דבר אבל במצבים של אלימות , מצבים של בטיחות אני לא יכולה כמובן להבליג.
אנחנו ממש משתדלים ברמה היומית אפילו לבלות איתו זמן איכות, להוציא אותו, לתגמל אותו על התנהגות טובה ,להעניק לו כמה שיותר חום ואהבה של ירגיש קנאה, ממש ברמה שלעיתים דוקא נראה לי שבא על חשבון אחיו הצעיר מתוך מחשבה שהוא פחות מבין (מה שנראה לי שגם לא בסדר)
לעיתים נראה לי שאנחנו אפילו יותר מידי מפנקים אותו ועומדים דום לכול בכי שלו (אני במיחוד)
ניסנו לבקש ממנו ללכת לחדר שהוא עושה משהו לא בסדר אבל זה לא ממש עוזר .
אשמח לעצה בייחוד איך להתנהג במקרה של אלימות כלפי אחיו/ ילדים אחרים.
ואם אכן יש טעם לבקש ולהסביר כול דבר פעם אחר פעם (כמו במצבים של הדוגמאות שצייניתי )