התבכיינות ובעיות התנהגות

שלום עידית,
אני לא מכירה מכירה אתכם מספיק אך נדמה לי שכפי הנראה אתם מתקשים בהצבת גבולות. ייתכן שאתם יודעים מה צריך לעשות, למשל לא לענות לילד עד שהוא מפסיק להתבכיין, אך ייתכן שאתם לא מספיק עיקביים בזה, מספיק שפעם אחת אתם מנסים להיענות לו כי כבר אין סבלנות או אין זמן או אתם רוצים כבר שקט ואז כל העבודה לא שווה וצריך להתחיל הכל מהתחלה, כי הוא יודע שלפעמים הוא כן יכול לקבל דברים בדרך הזו.
דבר שני, ילד בן 4.5 אין לו מה לחלוק עם תינוק בן שנה. יש פה רק עניין של גבולות. הוא לא אמור לשלוט בתינוק ולהגיד לו במה לגעת. כמובן שמגיעה לו פרטיות ושליטה על החפצים ששייכים לו, ומותר לעזור לו למצוא דרכים לשמור עליהם, ולמנוע מהתינוק לגעת לו בהם אם הוא לא רוצה, אך במקומות שהוא מנסה לשלוט בכלל בדברים שהתינוק עושה או נוגע גם בצעצועים של התינוק, כאן צריך בצורה תקיפה וברורה לשים גבול, גם אם הוא לא מרוצה מכך.

תודה על התגובה המהירה.
רציתי לדעת מה לעשות במקרה שהוא מרביץ לו, לשלוח אותו לפסק זמן או רק להזהיר?
מה לגבי ההתחצפויות כלפינו וההצקות? הייתי רוצה לדעת יותר בפירוט איך עלינו להגיב.

שלום עידית,
תראי, אני באופן אישי לא בעד שיטת פסק הזמן, בטח לא בתור עונש, אם כבר אז כאמצעי להרגעה.
כשהוא מרביץ צריך להפסיק את המכות מייד, בטון תקיף וברור, ואם י שצורך אז גם פיזית.
כשהוא מתחצף כלפיכם חשוב להגיב גם בתקיפות ובצורה קצרה מאוד. בכלל כל התגובות כלפי התנהגויות שליליות צריכות להיות קצרות וברורות. בלי נאומים,הסברים, כעסים ודרמה. פשוט לשים לזה סוף בטון תקיף וברור. כמו כן אין לאפשר לו להתשמש בדרך הזו כדי לתקשר איתכם -כלומר לבקש משהו ובחוצפה או להורות לכם משהו באופן הזה - ברור שאתם לא נענים לזה.
כמו כן כדאי לתת חיזוקים על התנהגויות חיוביות שלו, כדאי שיהיה כדאי לו להשתמש בהן יותר.