למה רק באיומים

שלום לך,
באמת אין סיבה לאיים. כנראה נוצרה אצלכם בבית אווירה של מאבקי כוח והורדות ידיים. כרגע ידך על העליונה אבל רק כשאתה מאיים.
כדאי לבחון טוב טוב על מה בעצם חשוב להקפיד ועל מה לא. לא על כל דבר חשוב להאבק ולנצח את הילד. כדאי לעשות סדרי עדיפויות. צמצום המצבים שבהם נאבקים - משחרר הרבה אנרגיה שיכולה לעבור למשחק משותף ולאווירה הרבה יותר נעימה.
בנושאים שחשוב לכם, חשוב להיות עיקביים. זה לא חייב להיות בנימה של איום, או הרמת קול או ענישה. אבל באמת, ברוח טובה, אם הילד לא אוכל עכשיו - הארוחה הבאה היא בבוקר, למה להשקיע בכך אנרגיה ולהתעצבן?
אתה נדרש לאיים כי אולי זו אחת הדרכים המרכזיות שהילדים מקבלים קשר ממך, אולי כדאי להעביר את הדגש מאיומים לבילויים משותפים מסוג אחר, לשחק ביחד, ליהנות ביחד וכו', ואז גם המעברים של הליכה לישון ולהתרחץ יהיו באווירה יותר נעימה.
כיוון נוסף שניתן לבדוק - האם זהו התפקיד שאישתך משאירה לך? האם החלוקה ביניכם היא שהיא כל היום איתם, מתקש לשים גבולות, וכשאתה חוזר הבייתה, ממנים אותך להיות ה"איש הרע"? אם זה כך אולי כדאי שתבדקו ביניכם האם חלוקת התפקידים הזו הוגנת ומתאימה, והאם אין מקום שאשתך גם תשים גבולות ואתה אולי תבוא מוקדם יותר, תחווה חוויות נעימות יותר עם הילדים , וכו'.

ראשית תודה רבה על תשובתך אני ינסה לאמצה

אך כמו כן מדוע יש לי את הפחד לוותר הרי זה באמת לא הכל חשוב
האם וויתור לילד אומר שהו יהיה מפונק או חוצפן

תודה

שלום לך,
לא כל ויתור אומר שהילד יהיה חוצפן. כשאנחנו מחליטים מראש על להקפיד ועל מה לא זה לא ויתור, זה סדרי עדיפויות. ויתור בהקשר הזה זה נקרא שאחרי שכבר החלטת, ונאבקת אתה מוותר כי אין לך כוח. אז הילד יהיה חוצפן ומפונק. אם זו החלטה מראש, זה כבר משהו אחר.