קנאה נוראית - ילד בן שנתיים

שלום רב,

אני אמא לילד בן שנתיים ותינוקת בת חודשיים. בני לא היה בגן אלא עם המטפלת עד היום, כלומר יחס 1X1 - 100% תשומת לב אליו.

כאשר נולדה התינוקת - הוא פיתח קנאה מטורפת כלפיי, כל פעם שאני מניקה אותה הוא בוכה ונכנס ממש לסטרס (עצירת נשימה) ומבקש שאני אניח אותה בצד. מדי פעם הוא כן בא ומתעניין בה ואפילו מלטף אבל רוב הפעמים לי אסור להתקרב אליה.

הוא נהיה ילד עצבני, צועק הרבה יותר ואם לא מקבל מיד - ישר צרחות. הוא אפילו חלה יותר בתקופה הזו.

אני מנסה כל פעם להסביר לו שאנחנו אוהבים אותו ויש לו אחות חמודה והיא תשחק איתו כשתגדל אבל אחרי 10 דקות שוב בכי.

השינוי הנוסף הוא ששלחנו אותו לגן שבועיים אחרי שהיא נולדה ואז בכלל הוא לא הפסיק לבכות ימים. בדיעבד אני מבינה שזו הייתה טעות והיינו צריכים לעשות זאת לפני הלידה אבל אי אפשר להחזיר גלגל אחורה.

כרגע הוא בחופש מהגן (היה כולו שבועיים...) ובשבוע הבא מתחיל גן שוב. הוא אפילו לא מוכן לשמוע את המילה "גן" יש בוכה שהוא לא רוצה ללכת לשם. הוא יודע שאני בבית וכשהוא מטייל בחוץ הוא מבקש ללכת לאמא הביתה.

אני ממש מפחדת שאנחנו מערערים אותו ומשגעים אותו אבל מצד שני אני בטוחה שהוא בסופו של דבר יהנה בגן כי הוא ילד מאוד חכם ואוהב ילדים אחרים וזה רק יעשה לו טוב.

איך לעשות את זה בדרך הכי קלה? אני כבר משתגעת כי בבית הוא דבוק אליי כל הזמן וזה בכי ודמעות ואני גם לא מצליחה אפילו להתייחס לתינוקת בגלל שהוא כל הזמן רוצה אותי.

איך אפשר לעדן את המצב? איך להכין אותו לגן? איך להרגיע אותו בבית? האם להשאיר אותו לבכות בגן או נניח לבוא שבוע לכמה שעות איתו? (בגן הם לא מאפשרים להגיע איתו יותר מפעמיים שלוש. רוצים שנבוא ונשאיר כמו שאר הילדים שיבכה)