פתאם נהיה לנו שד קטן בבית....

שלום לימור,
נשמע שאתם קצת מבולבלים. מצד אחד אתם מתארים את עצמכם כחברים שלה ("משקיעים בחברות איתה הרבה זמן") ומצד שני מחפשים איך להעניש אותה. שני הדברים בעיני הם לא הדרך האופטימלית. הורים הם לא חברים של הילדים, הם הורים. מצד שני עונשים הם לא הדרך םבעיני להעביר סמכות הורית. הם גורמים להשפלה של הילד ובדרך כלל אינם מועילים או מועילים לטווח קצר מאוד.
את מתארת יציאה מהשיגרה, וכמות רבה של שינויים משמעותיים שקורית כרגע. גם אם היא לא מבינה מה משמעות ההריון הכפול, יש להניח שהי אחשה היטב שאת עייפה יותר ויש עוד דברים שמעסיקים אותך ואת אביה.
יש להניח שעם החזרה לגן והשגיר יהיה קל יותר, נראה שבחודש האחרון נגרם בלבול רב, ועצם החזרה לסדר יום יכולה מאוד להקל.
בנוסף אין צורך בעונשים אלא בהעברת מסר ברור מי ההורה - לעיתים יש צורך לדבר בטון תקיף ולקבל החלטות, אם מצד אחד אתם חברים שלה, רוצים לרצות אותה או שמים ואתה במקום שהיא שווה לכם ואחר כך נותנים לה הוראות - בודאי שהיא לא נשמעת לכם, כי המסר הוא כפול ומבלבל.
אם השנה מתחילה והחזרה לשיגרה לא מסייעת למצב ואתם לא מצליחים להעביר את הסמכות ההורית שלכם בצורה אפקטיבית, כדאי לשקול פניה להדרכת ההורים מסודרת.

ראשית תודה על התגובה
כשציינתי שאנחנו חברים שלה התכוונתי שאנחנו משקיעים הרבה זמן בלהיות איתה ולא לתת לה תחושה שקורה משהו שונה.
מבלים איתה הרבה אחה"צ בפעילויות שונות ומשחקים איתה במשחקים שלה בבית.
בעונשים התכוונתי בעצם לדרכים להעמיד אותה על מקומה בזמן התנהגות בלתי הולמת. הכוונה שאם היא מטיחה דברים בשולחן ואני מבקשת להפסיק אז ברור /שאני מבקשת זאת בטון תקיף אבל היא לא מפסיקה וממשיכה בשלה - הייתי רוצה לדעת מהם הדרכים להציב לילד גבולות.

שלום לימור,
יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון, אבל גם יכול להיות שהשימוש במילה "חברים" לא הייתה מקרית, ואם זה מתאים לך אולי כדאי לך לבדוק עם עצמך מדוע השתמשת דווקא בה ומה היא מעידה, אם בכלל, על תפיסת ההורות שלך ועל המסר שאת משדרת.
באשר להצבת גבולות - כשילד גורם נזק פיזי, או פגיעה פיזית והאמירה לא עוזרת - צריך לעצור את הפגיעה גם באופן פיזי - כלומר להחזיק את היד של הילד ולמנוע ממנו את המשך הפגיעה.
משהו כנראה באופן שבו אתם מציבים גבולות לא נתפס נחוש ותקיף מספיק למרות שלכם אולי נראה שכן. הורים רבים ואמרים לא לילד ולא חשים שהלא נאמר בנימה לעיתים חלשה, מתחננת וכו'.
כמו כן, חשוב מאוד לא להסביר הסברים, לא להיכנס למשא ומתן, אלא לתת תגובה קצרה וברורה, שניתן להבין ממנה בצורה מוחשית שהיא סופית ולא נתונה למשא ומתן. הורים רבים חיושבים שצריך להסביר לילד כדי שהוא יבין. זה לא מתאים לכל סיטואציה, בסיטואציות מסויימות ילדים מפרשים את ההסבר כסוג של הצטדקות של ההורה או חולשה שלו. מה גם שאין כאן מה להסביר, הילד מבין טוב מאוד שמה שהוא עושה אסור. כמו כן חשוב מאוד להקפיד על עיקביות. כלמור לבדוק טוב טוב עם עצמכם אם לא קורה לפעמים שהיאמרוויחה מההתנהגות שלה כי אתם מחפשים שקט או שאין לכם כוח ולכן נותנים לה מה שהיא רוצה לאחר התנהגות כזו. מעבר לזה אני לא מכירה אתכם ולא יכולה לדעת אם מה שאתם עושים מתאים או לא, כן אם אתם בכל זאת לא מצליחים אני ממליצה לפנות להדרכת הורים מסודרת.

שיחות ההסברה ולא התגובות החד משמעיות הנוקבות
ננסה לאמץ את השטיה שהצעת לנו
תודה רבה