הילד לא רוצה אותי

שלום עינב,
זה לא נכון שהילד לא רוצה אותך, עובדה שכשאתם ביחד - הוא כן נהנה להיות איתך. ההשערה שי הי אשהייתכן וההתנהגות הזו כן קשורה להריון, למרות שנדמה לך זה התחיל לפני שהוא ידע. גם אם הוא לא ידע שאת בהריון בדיוק, הוא בודאי שם לב בתחילת ההריון שאת עייפה יותר, פחות פנויה אליו, אוי לא תמיד מרגישה טוב וכו'.
בנך נכנס לתקופה האדיפלית בהתפתחות, בתקופת הגיל הזו ילדים נהיים מאוד מודעים לכך שאבא ולאמא יש קשר מיוחד, שהם, הילדים לא תמיד חלק ממנו. זה מעורר אצלם קנאה, וגם התפכחות מהאשליה שהם מרכז העולם. פתאום הם ערים לאפשרות שאבא ואמא היו שם עוד לפניהם, הם לא תמיד היו, ולא מהם התחיל העולם. חלק מהתוצרים של אותו קשר מיוחד שיש להורים בלעדיהם הוא ההריון. גם אם נדמה לנו שאם לא הסברנו או לא רואים הילד לא מבין - זה לא כל כך מדוייק, כי משהו הוא כן מבין, למרות שהוא אולי לא יודע לשים זאת במילים. לכן בגיל הזה רואים הרבה פעמים ילדים מעדיפים הורה אחד על פני השני, כדי לנסות ו"להפריד" את הזוגיות הזו בין ההורים ולהידחף באמצע. מה שבנך עושה הוא יוצר "זוגיות"עם כל אחד מההורים בנפרד - כשהוא איתך הוא איתך לחוד וכשהוא עם אבא הוא איתו לחוד.
את לא יכולה לשלוט על ההעדפה הזו שלו, וגם אין טעם להיעלב ממנה, אבל אתם בהחלט לא חייבים לשתף איתה פעולה.
כלומר הוא יכול להעדיף את מי שבא לו, זו זכותו, אתם אנשים בוגרים ואתם לא אמורים להיעלב מילד, אבל אתם תענו לזה רק אם זה מסתדר עם מה שנראה לכם נכון באותו רגע.
כלומר אם החלטתם על סידור עבודה שבעלך מכין ארוחת ערב או יוצר עם הכלב ואת מקלחת את הילד - זה מה שיהיה, גם אם הוא יצרח וישתולל, הוא לא באמת יכול לשנות סדרי עולם עד כדי כך ולקבוע לכם מה לעשות, אבל מצד שני אין טעם לכעוס עליו או להיעלב ממנו.